תרבות יום א' 27.5-2.6

רגע לפני שאני מתחילה:
השבוע ראיתי את הדוקו על אריק קלפטון. אני מוכרחה להודות שלא הייתי מהגרופיות שלו. כלומר, הערכתי אותו, חשבתי שהוא מוזיקאי גדול, אבל פה בערך זה נגמר. שניים שלושה שירים שאני מזמזמת מדי פעם וזהו.
פתאום גיליתי יוצר מופלא. כזה שהחיים שלו באמת סוערים. בלי מסכות. הוא לא תמיד נחמד. הוא לא תמיד אדיב. לרוב הוא בלתי נסבל. אבל האהבה העזה שלו לפאטי. המוזיקה שיצר מתוך השבר…
להמשיך לקרוא תרבות יום א' 27.5-2.6

תרבות יום א' 5-3-18

רגע לפני שאני מתחילה:
לרוב את הפתיח הזה אני מייעדת למישהו מסויים. לא תמיד הוא מודע לכך, אבל כשאני כותבת, אני כמעט תמיד כותבת עבור מישהו. מספרת ברמז על מה אני חושבת, מספרת על כאב, על אהבה, על החמצה, על אכזבה. מזכירה בעקיפין מה עברנו באותו השבוע.
לרוב הפתיח נכתב לכולם אבל הוא מיועד לקורא אחד. לא תמיד זה אותו הקורא. לפעמים הוא מתחלף בכל שבוע, לפעמים לא.
כבר שנים שאני לא כותבת בלוג על החיים שלי, ולכן הפתיח הזה הוא תמצית לכל מה שרציתי שידעו ולא העזתי לכתוב. תמצית המסרים שאני רוצה להגיד ולא מעיזה לדבר בקול.
הפעם מדובר בגעגועים. געגועים למשהו שהיה ואינו עוד. הוא לא קיים. רק הזכרון.
הכל תמיד טוב יותר בזכרון. בגעגוע. הכל יותר יפה, יותר מושך, יותר צורב.
לרוב את הפתיח הזה אני מייעדת למישהו מסויים. גם הפעם
להמשיך לקרוא תרבות יום א' 5-3-18