הפלייליסט של ענת מושקובסקי

אני אוהבת כשדברים מתחברים להם באופן טבעי. אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי בתרבות יום א' היה על אחיות לוז. הצלילים שלהן היו חדשים ונעימים לי כל-כך.
אני אוהבת כשדברים מתחברים להם באופן טבעי. בלי מאמץ. במיוחד צלילים ומילים שגורמים לי להרגיש את הלב שלי. בטח בימים שאני מחפשת אחר המוזיקה. והנה הגיעה ענת מושקובסקי, הלא היא הצלע השלישית של האחיות לוז, ומוציאה לחלל מוזיקה מרגשת כל כך. עונה על כל משאלות ליבי בשירים שלה.
השבוע (23.10) היא משיקה EP שני, Loud&Clear, בהפקתו של שוזין. לכבוד המאורע הנה כמה יוצרים שעוררו בה זכרון והשראה – בחיי שזה פלייליסט משובח.

Camille – Je ne mache pas mes mots
אחת היוצרות שהכי השפיעו עלי אי פעם. העובדה שיש לי אובססיה קלה לשפה הצרפתית רק מעצימה את כל העניין.
אחותי הגדולה הכירה לי את המוזיקה של קמיל כשהייתי בכיתה ח', בחופשה משפחתית. אני זוכרת איפה ישבתי ומה לבשתי כשהקשבתי לה בפעם הראשונה. היא פשוט העיפה לי את הפוני.
האלבומים שלה שונים בתכלית זה מזה, וזה הישג גדול.
אני מרגישה שהיא מלווה את חיי באיזשהו מובן.

Noname – Window
יש פה כמה ז'אנרים שמתמזגים לאיזה בליל נהדר. ועיבוד מרטיט. מדובר בשיר שנחשפתי אליו לפני שבועיים, והספקתי לשמוע כנראה מעל 100 פעמים. כל פעם הלסת נשמטת מחדש.
וחוץ מזה, איזו מן זמרת מעזה לומר "I knew you never loved me but i fucked you anyway"?

Geshem – Telephone
בין הלהקות הטובות בסצנת האינדי הישראלי.
אני סאקרית של אקורדים, וגשם מצליחים לגעת לי בנקודה הזו.
טלפון זה שיר שיש בו עולם שלם- הוא גם מרגש (שימו לב לטקסט כן?), גם מרקיד, גם מפתיע, וגם קיבל את אחד הקליפים היפים שנתקלתי בהם.

King Crimson- I talk to the wind
ה-קלאסיקה של קינג קרימזון שמתנגנת לי באוזניים כבר שנים על גבי שנים. השיר מתחיל ומיד כל טיפת ציניות שיש בי נעלמת. למה אני בעצם לא שומעת אותו בלופים תמיד? לא ברור.
שבוע שעבר ניגנתי קלרינט בערב מחווה ל"קורט אוף דה קרימזון קינג" שניהל מוזיקלית נדב הולנדר והשתתפו בו מוזיקאים מדהימים כמו אלון עדר, דני רובס, סלעית להב ועוד. לדעתי כאבה לי הלסת מרוב חיוכים.

האחיות לוז – תן לי
זה אולי נגד חוקי המשחק, לכתוב כאן על שיר שמבצעת להקה שאני חלק ממנה.
אבל בגלל שעל המילים והלחן אחראית יפעת זיו ולא אני, ובגלל שהצטרפתי לאחיות לוז אחרי שהשיר הזה היה קיים כבר תקופה, אני מרשה לעצמי.
"תן לי" הוא מבחינתי פצצה מתקתקת של רגשות סותרים. גם לשמוע אותו וגם לשיר אותו זו חוויה שמסירה ממני שכבות ומשאירה אותי ערומה וחסרת הגנות, באופן הכי עוצמתי שיש

ענת מושקובסקי, השקת EP Loud&Clear, 23.10.19, 21:30, תדר בית רומנו

הפלייליסט של דניאל רובין

לפני כמה חודשים כתבתי פה שאחד הדברים הטובים שקרו לי בגלל הבלוג הוא שאני נחשפת כל הזמן (במקרה או שלא) לדברים חדשים וטובים. הטריגר לכתיבת הפוסט ההוא היה דניאל רובין. היא פשוט הזיזה לי כמה מיתרים בלב וזה היה בדויק מה שהייתי צריכה.
מאז עברו כמה חודשים, המשכתי לעקוב אחריה ואחר המוזיקה שלה. היא שחררה עוד ועוד שירים, הוציאה אלבום והשבוע באופן משמח למדי היא משיקה אותו.
לקראת ההופעה היא בחרה את הפלייליסט שלה ובינינו? הוא מעולה ונוגע בדיוק כמוה!

רונה קינן – שקד ואגוז
האלבום החדש של רונה מלווה אותי בכל החודשים האחרונים, והוא פשוט יציאה מהממת ויוצאת דופן בעיניי.
השיר הזה ספציפית ריגש אותי במיוחד, היא הצליחה לתאר באופן כל כך מדויק וציורי את האווירה ואת המקום, שבלי לחשוב על זה בכלל, לאורך כל ההקשבה הראשונה שלי אליו דמיינתי בעיניי רוחי את הג׳וז ולוז הישן. בשורה האחרונה כשהיא שרה ״לילות ג׳וז ולוז״ הצטמררתי מכמה שהיא הצליחה להכנס לי לראש וללב.
עד כדי כך שאסתה מחוקי הפורמט ואצרף כאן שיר שלא נמצא ביוטיוב אלא רק בבנדקמפ

אביב גדג׳ – כאבי גדילה
זה שיר שקצת החזיר לי את האמונה במוזיקה. כששמעתי אותו לראשונה הייתי בתקופה לא פשוטה, בדיוק הוצאתי את האלבום הראשון ונכנסתי לאיזו תקופה בודדה ודכאונית,
משהו ברגע בו שמעתי את השיר הזה פשוט שינה לי את כל התקופה, ומהרגע הזה הרגשתי שאני מצליחה לעלות ולהתגבר. יחד עם הדבר הזה, נזכרתי שמוזיקה פשוט יכולה לעשות את זה לפעמים, לשנות תקופות שלמות לאנשים ולעזור להם, ושבמקרה זה המקצוע שלי, זו בלבד הייתה מחשבה מרגשת ומנחמת.

Fiona Apple – Container
פיונה אפל היא האובססיה הגדולה ביותר שלי. בערך פעם בחודש אני נכנסת ל״מחזור פיונה״ וחייבת לראות כל סרטון קטן שיש עליה באינטרנט. כך שידעתי שהיא חייבת להכנס פה לרשימה, אבל היה קשה לבחור עם איזה שיר.
השיר הזה ספציפית הוא שיר הנושא של הסדרה ״ The affair", ומה שמדהים בו זה שתוך פחות מדקה פיונה מצליחה לשזור כל כך הרבה טויסטיים בעלילה שהייתי צריכה לשמוע אותו בערך 4 פעמים בזמן שאני קוראת את המילים לאט בשביל להבין מה קרה שם – וזה פשוט היסטרי בעיניי. מעבר לזה בסוף היא עושה מהלך פיונה קלאסי ומתופפת על מילים באופן שאף אחד אחר לא יכול. איזה פאקינג מלכה

אלון עדר- הרבה להגיד
אלון הוא המוזיקאי האהוב עלי בעולם, וזה שיוצא לי לשתף איתו פעולה לא מעט זה לא פחות מנס בעיניי. כל האלבומים שלו פשוט נפלאים, אבל יש משהו בשיר הזה ספציפית שבעיניי תופס את הייחודיות האלון עדרית וזו היכולת להגיד דבר נורא פשוט בצורה הכי מדויקת ומרגשת, בלי דרמה בכלל. שתי המילים היחידות בפזמון הן ״אני פוחד״, וזה כל מה שצריך.

Paul Simon – Still Crazy After All These Years
מסיימת באלבום האהוב עליי בכל הזמנים, פול סיימון האדיר בקלאסיקה שמלווה אותי כבר שנים ומתאימה לי תמיד בכל מזג אוויר ומצב רוח ותפאורה. כשאני מאושרת זה אלבום שמגביר מבחינתי את כל היופי והשמחה בעולם, וכשאני עצובה הוא מנחם, מעודד ומרגיע. איזה יופי זה מוזיקה

דניאל רובין, מופע השקה, בסקולה, יום רביעי (25.9), 20:30

המלצות תרבות 22-28.7

רגע לפני שאני מתחילה:
דברים שקרו בזמן שנעדרתי מפה: טסתי לניו יורק. חזרתי מניו יורק. החלטתי שאני חוזרת לכתוב בכל הכח ואת כל המחברת שכתבתי בפארקים בחו"ל, אני משכללת לכדי משהו רציני. באותה נשימה החלטתי שאת כל מה שכתבתי אני גם גונזת. אח"כ החלטתי שאני סוגרת את הבלוג. ואז גם החלטתי שאני לא מסוגלת. לקחתי הפסקה. ועוד אחת ועוד אחת. התחלתי לכתוב והספקתי. עברו הרבה מים בנהר, היו המון מחשבות להיפרד מהבלוג. אבל הוא כמו מאהב לשעבר, לא מרפה…
ואם כבר אנחנו פה, הנה שיר של age is a box שליווה אותי לא מעט בתקופה הזו, תודות לערב אחד של קפסולה (הי יאיר יונה!), אי שם בעבר הלא-כל-כך רחוק…. תקשיבו גם למילים…

הרצאה:
מה? בלוז על הבר – ניצן פינקו
מתי? יום ב', 22.7.19, 20:00
איפה? פאב אגנס, רח' אבן גבירול 129, תל אביב
למה? קודם כל כי ניצן. אין צורך להוסיף יותר מזה – יש לה ידע עצום במוזיקה וכמעט בכל כתבה או פוסט שלה אני לומדת משהו חדש. דבר שני כי שנות ה-60. 50 שנה לפסטיבל האייקוני הזה שהיה לסמל של מחאה, שיוויון זכויות, שחרור ואהבה. ודבר אחרון ולא פחות חשוב, כי נשים – על הבמה הזו עלו כמה מהנשים המהפכניות ביותר ג'ואן באאז, ג'ניס ג'ופלין, ועוד. ניצן תספר על הקולות הנשיים של המחאה באותה התקופה.
כמה? 35 ש"ח ברכישה מוקדמת
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים באיוונט בפייסבוק

הופעה:
מה? سيستم عالي – System Ali – סיסטם עאלי
מתי? יום ד', 24.7.19, 22:00
איפה? סאבלט Sublet, תלפיות, ירושלים
למה? מדובר בהרכב מיוחד במינו, בית של ממש לכל מה שיכול להיות טוב ביקום הזה… כבר עשור שהחברוה הזו שנולדה ביפו יוצרת טקסטים טעונים פוליטית, חברתית, אבל עם המון אהבה לאדם והשראה. השירים נכתבים ומבוצעים בשפה העברית, הערבית, הרוסית, האנגלית, היידיש והאמהרית – שפות האם של הכותבות והכותבים.
עד היום ראיתי אותם "בבית" שלהם ושלי, ביפו. זה תמיד הרגיש כמו חלום שחייב להתגשם (סליחה על הרגשיות שנחתה עליכם בפתחו של השבוע..). השבוע הם מופיעים בירושלים במסגרת 'סאבלט סטייג" – 8 שבועות של אמנות ומוזיקה מעולה (זהו השבוע השלישי). האלבום החדש של הלהקה- "מהרג'אן" (קרנבל), מורכב מטקסטים, לחנים וביטים שנכתבו תוך הופעות בלתי פוסקות בארץ ובחו"ל. האלבום הוא מסיבה עוצמתית המתקיימת על הצומת שבין שירה רוסית עממית, שאנסונים של להקות צבאיות, פיירוז ושירה מצרית, טקסטים מקראיים, היפ הופ, ג'אז ומוזיקה צוענית.
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים באיוונט בפייסבוק

מחול:
מה? "את כל הכוכבים – כנפיים" – תיאטרון מחול רנה שינפלד במוזיאון אגם
מתי? יום ה',25.7.19 , 20:30
איפה? מוזיאון אגם, רח' מיש"ר 1, קרית הלאום, ראשון לציון
למה? מוזיאון אגם, המציג עשרות יצירות מקור המקיפות שישה עשורי עבודה של האמן הבינלאומי ואבי זרם האמנות הקינטית יעקב אגם בן ה-91, יערוך אירוע מוזיקלי מקורי שישלב בין עולמות יצירה שונים של שני אמנים פורצי דרך בתחומם. להקתה של הרקדנית, הכוריאוגרפית ואשת המחול האיקונית רנה שינפלד תופיע במוזיאון בליווי 11 רקדנים במופע "את כל הכוכבים – כנפיים", שיתכתב עם יצירות האמנות הקינטיות של אגם כפי שמובאות בתצוגת הקבע של המוזיאון "בתנועה מתמדת", כשהמיקום והקונטקסט הייחודים ייצרו זוויות חדשות להתבוננות במפגש שבין שני העולמות.
כשמו של המופע, רנה שינפלד תעצב מחדש את כל הכוכבים לחלליו המיוחדים של מוזיאון אגם, כשלהקה בת 11 משתתפים תרקוד בשלושה מוקדים שונים ברחבי המוזיאון. הקהל יעקוב אחר מסעם של הרקדנים בין היצירות הקינטיות שמוצגות על רקע באך שופן, למברנה, לצד נעימות אפריקאיות, שירים של לאה גולדברג וחנוך לוין ועוד, שמבוצעים על ידי המשתתפים ומוסיפים ממד ואינטימיות למופע. המופע יכלול את הריקוד הקלאסי של שינפלד "כנפיים" מ-1980, אשר הוצג בכל רחבי העולם ועושה שימוש במצנח תאורה שחובר לארבעה מקלות ופורש כנפיים.
כמה? 80 ₪
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים באתר המוזיאון

הופעה:
מה? רבעיית אוריאל הרמן – הופעת השקה
מתי? יום ה', 25.7.19, 20:30
איפה? אברהם הוסטל, רח' לבונטין 21, תל אביב
למה? פעם שאלו אותי מה אני מעדיפה במוזיקה – את המילים או את המנגינה. מבלי לחשוב אמרתי "מילים". אוריאל הרמן הוא בין היחידים שמצליח לאפשר לי להקשיב למוזיקה שלמה ללא הפרעה – רק הצלילים של הפסנתר, של התופים, של כלי הנשיפה. הקונטראבס שפתאום שם אצלי הכל ביחדות זמן …זה חלק מההקדמה שכתבתי לפוסט פליילסט של אוריאל הרמן. הרמן מדלג בין הבנות עם הלהקה שלו מזה 4 שנים, מפיץ את המוזיקה שלו והצלילים. השבוע הוא מגיע לישראל להשיק את האלבום השלו. בהופעה הוא יארח את מארק אליהו והגיטסרטיס אילן בר לביא.
כמה? 70 ש"ח ברכישה מוקדמת או 90 ש"ח בקופות
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים באיוונט בפייסבוק

בקטנה:
רגע לפני שאני מסיימת, אי אפשר להתעלם מהמחאה 'תנו לרקוד בשקט'. אחרי העצרת הגדולה ביום חמישי, מגיע גם כינוס שישלב הרצאה של דין בראון ודיון פתוח לטובת רעיונות לפעילויות חדשות. זו גם הזדמנות מעולה להכיר את דין (שהוא לב ענק בלי קשר למחאה), יזם, בוגר בית הספר האונטולוגי ניופילד נטוורק בלונדון. כיום, .בעזרת הכלים והידע שצבר, הוא פועל למען חופש התרבות כל הפרטים ממש כאן

בקטנה 2:
כששלחו לי את השיר הזה של עומר מץ, ידעו למה. ידעו שאתאהב בו מיד…

הפלייליסט של מוריה אור – MARBL

השירים של מוריה אור מתקשרים אצלי תמיד ללונדון. כן, העיר לונדון.
אני יודעת שזה משפט שדורש הסבר, אבל לא תמיד הוא בנמצא. לונדון היא העיר האהובה עלי ביקום כולו. כשאני מדמיינת את עצמי בורחת מהכל, זה ללונדון. כשאני חושבת מה הולך להיות היעד הבא שלי כדי לנוח, לונדון. כשאני עושה לי קליפים מדומיינים לשירים שאני אוהבת… הבנתם. לונדון.
יכול להיות שזה מתקשר לי לעיר בגלל שאני יודעת שאת האלבום הראשון שלה היא כתבה בחלקו (או אולי את כולו?) שם. יכול להיות שסתם אני מקשרת שני דברים שאני אוהבת – צלילים וקולות, רגשות עזים עם רוך שמספר עליהם – עיר שעושה לי טוב ושירים שעושים לי נעים בלב.
גם השירים שבחרה מוריה לפלייליסט שלה, לקראת ההופעה בשבת, עושים לי חמים (ורצון לברוח ללונדון)

A Case of You / Joni Mitchell
ג׳וני מיטשל היא אחת מכותבות השירים הכי מדוייקות ומעוררות השראה, ובשיר הזה, היא הצליחה להתעלות אפילו על עצמה.
היא מצליחה להכניס אותי מאחורי המשקפיים שלה ולתת לי תחושה מלאה של החוויה שלה.
מערכות יחסים אינן דבר פשוט, ובמהלך כל חיינו הבוגרים אנחנו בוחנים אותן, מתנסים בהן, מנסים למצוא את האופן הנכון להתנהל בתוכן ולשמור על האני שלנו במקביל.
היא כותבת ״Right when our love got lost, you said “I am as constant as a northern star, and I said – constantly in the darkness”, אי הבנה, ריחוק, פער, ובכפיפה אחת, חיה גם זו שיכולה לשתות case שלם שלו, כמו יין, ועדיין לא ליפול מהרגליים.
אני מתרגשת ממנו עם כל שמיעה.

Mirrorball / Elbow
השיר הכי מופלא מהאלבום הזה, שהוא הכי מופלא מכל האלבומים שלהם. אס מכל הבחינות, מילים, מוזיקה והפקה.
הוא מתאר התעוררות אל תוך בוקר חדש, לאחר לילה עם האהבה החדשה שלו, נוגע במה שכולנו חווים בלי שהצלחנו לתאר אותו בכזה קסם, על איך אהבה חדשה יכולה לצבוע את כל החיים הרגילים שלנו בצבעים אחרים, והכל נשאר בדיוק אותו הדבר, אבל הוא אחר לגמרי: “You made the moon our mirrorball, the streets an empty stage, the city sirens violins, everything has changes”.

The Blower’s Daughter
אני לא יודעת לשים את האצבע על מה בשיר הזה ממיס אותי. אולי המוזיקה, אולי ההפקה הקטנה, אולי הביצוע שלו ואולי הכל ביחד.

מספיק בן אדם / מוניקה סקס
אני פחות אוהבת לדבר על הדברים המאד מאד אישיים, אז רק אכתוב שמישהו מאד משמעותי עבורי הקדיש לי אותו והפך את הרגע הזה למאד משמעותי גם כן.
עד היום כשאני שומעת אותו, הוא מעלה לי חיוך ומפרפר לי בבטן.

מותק את אצלי בראש
כי בוב דילן ושלומי שבן

MARBL , מוריה אור, הופעת השקת אלבום, יום שבת (4.5), 21:30, תיאטרון תמונע

הפלייליסט של – Benjamin's Brother

רציתי לכתוב איך הכרתי את יוסף באך. רציתי לספר מה היה השיר הראשון ששמעתי. אבל תוך כדי שאני חושבת על זה, פתאום נזכרתי בלילה אחד. ליל שישי די מעורפל. יצאתי כהרגלי מהלוציפר (הו לוציפר) ורח' אלנבי היה קשוח אלי. מרחוק ראיתי את אבישי קשת, שהוא חבר טוב ואיש נחמה באופן כללי, מתהלך לו עם יוסף ואלכס. שתינו יחד עוד צ'ייסר, אכלנו פיצה. הרגשנו זקנים להפליא.
אבל אז ברגע אחד הם הטיסו אותי (דמיונית כמובן) לנורבגיה. הרחוב הקשוח הפך לנהר קפוא, צפירות המכוניות הפכו לצלילים נעימים והאנשים השיכורים של ליל שישי נעלמו.
כששאלתי למה לטוס כ"כ רחוק כדי להקליט אלבום, התשובה הייתה: "חכי שתשמעי" אז חיכיתי. וזה מצוין.
כל כך מצוין!
האמת שיכול להיות שבמרחק הזמן עשיתי לערב ההוא אידאליזציה. אולי הפיצה באלנבי הייתה כבדה מדי. אבל אחרי שהקשבתי לאלבום, הערב ההוא קיבל קסם משלו.
צריך להקשיב כמה פעמים לאלבום כדי לגלות את כל הרבדים שלו. לגלות שבמקום שיש צלילים רכים, מסתתר למעשה המון קושי. במקום שיש חיספוס מסתתרת כמיהה.

לכבוד השקת האלבום ביום רביעי, בחרו חברי הלהקה את השירים שמעוררים בהם השראה. איזה כיף שכולם פה…

הבחירה של ארנון – Nine Inch Nails – Head Like a Hole
את NIN הכרתי באיזור התיכון, מאוד דארק ולא פולטיקלי קורקט, נותן בראש וחדשני הסאונדים והאלקטרוניקה ופורץ דרך מבחינתי. בנוסף, שיר ראשון מהאלבום הראשון, שמקרה יצא בשנה שבה נולדתי.

הבחירה של תומר – Metallica – For Whom The Bell Tolls
הלהקה שהכניסה אותי למוזיקה! השיר הזה הוא הסיבה שרציתי לעלות על במות, ובנוסף, בחרתי בו גם לזכרו של הבסיסט האגדי קליפ בורטון.

הבחירה של אלכס – UNKLE feat. Thom Yorke – Rabbit In Your Headlights
השיר הזה מהווה בעיניי את השילוב המושלם בין אמן אלקטרוני, לאמן נערץ אחר – תום יורק.

הבחירה של בר הוס – Elvis Costello – I Want You
I want you הוא שיר אהבה קנאה פשוט אבל מאד אקספרסיבי שמצליח למרות המבנה החזרתי וחסר הפזמון לעניין כל שנייה, ושיאו בסולו גיטרה המורכב משני צלילים בלבד – ״לס איז מור״ במיטבו

הבחירה של יוסף – Damien Rice – Folk Circle – PEOPLE 2018
זכיתי לראות את הביצוע הזה בלייב, לצידו של הסקסופוניסט של בון איבר, ושנינו יצאנו עם פה פעור מהתרגשות. התגלגלתי לפסטיבל הזה, דרך ג'סטין ורנון הלא הוא BON IVER, שהקים אותו, והצלחנו אני ותומר, להשתחל לשם בתור מתנדבים. דמיאן מייצג את האדם הפשוט, שדבר מלבד מוזיקה לא מעניין אותו. בבגדים בלויים, יחף, מחובר בצורה מלאה לגיטרה ולקול שלו ובשילוב מקהלת קנטוס דומוס, הפכו את אולם הקונצרטים SAAL1 לחלום מוזיקלי אמיתי.

הפלייליסט של רות דנון

אני עוקב תאחר רות דנון כבר די הרבה זמן. הכרנו אי שם ב-2016 (וירטואלית לפחות) כשכתבתי על FOREST. אח"כ המשכנו להתעדכן בפרויקטים שונים שהיא הייתה מעורבת בהם, במוזיקה הנהדרת שהיא יצרה ובכלל בחיים!
יש מתח תמידי בין הדברים שהיא יוצרת. בין הרוגע לסערה. אדג'י במובן הכי מעניין של המילה. והיא באמת מעניינת. השירים לא תמיד קלים, תמיד מותחים עוד שריר של מחשבה, של עומק. חיספוס מוזיקלי כזה שדורש לחפש הקלה בקול של רות דנון.
המשפט האהוב עלי בשיר משהו מתקרב: "חדי העין יוכלו להבחין בעננת אבק דקמתרוממת במרחק". כמה שהמשפט הזה מדוייק לי. לתקופה.
לקראת השקת אלבום הבכורה שלה ביום שבת, הנה הבחירות שלה לשירים מעוררי השראה וזכרון.

Beth Gibbons and Rustin Man – Mysteries
קשה לי לבחור שיר אחד מהאלבום הזה. כל שיר בו הוא פנינה יפה ועדינה וכואבת. שיתוף פעולה מפעים של שני מוזיקאים אדירים, שהיו השראה גדולה עבורי בכל מה שקשור ביחס בין דרמה לשקט.

PJ Harvey – Shame
בושה היא צל האהבה. לא צריך לומר הרבה יותר מזה. שיר קטן וחד כמו קוץ ומלא בפראיות הזו של פי ג'יי שמצליחה לזעוק הכל ממעמקי הלב והבטן.

לנעול את הדלת – שר ניב
שר ניב היא מוזיקאית אדירה, משוררת מופלאה וגיטריסטית ייחודית (וגם חברה טובה שלי). זה שיר מהאלבום הראשון שלה, מלא בכנות, אומץ ומוזיקליות עמוקה. כאן בביצוע לייב יחד עם ההרכב שלה, שמנגנת בו גם רוני וגנר, שתיהן השראה גדולה עבורי וזכיתי לנגן איתן ולעבוד איתן.

Nico – You Forget To Answer
שיר מהאלבום הרביעי של ניקו The End… משנת 1974. פה היא שרה עם המבטא הכבד שלה "When I remember what to say, you will know me again" ואני מזדהה עם התחושה הזו, המבולבלת שלה, שלא זוכרת מה רצתה לומר מלכתחילה.

לילה לילה – אסתר עופרים
אסתר עופרים היא קול שמלווה אותי מילדות. בשיר הזה, משהו בנוכחות הקרה והזקופה שלה מצליח לתת מקום מישיר מבט ולא מתחנף למילים של אלתרמן, ויחד עם הלחן של מרדכי זעירא, התוצאה תמיד מפחידה ומכשפת בו זמנית.

מה שלא נאמר, הופעת השקת אלבום בכורה של רות דנון, התיבה (יפו), יום שבת (13.4), 21:00

המלצות תרבות 9-15.12

רגע לפני שאני מתחילה:
בשבוע שעבר חגגתי יומולדת. לרוב אני עושה נשפים, אירועי ענק, חגיגות שנמשכות שבועות. מסיבות שונות (אבל ידועות מראש), דחיתי את התכנונים לרגע האחרון. הייתה לי תחושה שאצמצם ככל שאפשר את הנוכחות המסיבתית שלי. צימצמתי כל כך עד שהחלטתי שהכל יתנקז בסלון שלי – חברים טובים, מוזיקה, נרות וסופגניות. הופתעתי כמה כיף היה לי. כמה הלב התרחב כשראיתי את הסלון עמוס באנשים שאני אוהבת. אז בין אם אמרתי או לא, תודה לאנשים שסביבי ולמוזיקה שהם מפיקים לי בכל מפגש.
להמשיך לקרוא המלצות תרבות 9-15.12

המלצות תרבות 18-24.11

רגע לפני שאני מתחילה:
תרשו לי לפתוח בזה שאין מאושרת ממני על כך שהתחיל החורף. כן, אני יודעת… עוד מוקדם לצהול. כמות הגשם מזערית בינתיים ויש יותר ימים שמשיים מאשר ימים גשומים. ובכל זאת, מבחינתי הוא פה וזה אומר שהעונה הכי טובה ביקום החלה! שתדעו שבחורף אני מאושרת יותר, בחורף אני פורחת, בתוך האפור אני רואה מלא גוונים עמוקים. בחורף אני מתאהבת!
להמשיך לקרוא המלצות תרבות 18-24.11

המלצות תרבות 29.10-3.11

רגע לפני שאני מתחילה:
בחודשים האחרונים אני מרגישה שאני הופכת לאדם מעט ציני. החיים, החוויות… נו, אתם יודעים. כבר הרבה זמן שאני מחכה שהציניות תשחרר אותי ותמשיך למחוזות אחרים. המקומות בהם זה משתנה, הם המקומות שאני מרגישה שהמוזיקה מרגשת אותי. בשבוע שעבר זה קרה עם דוד שאול, השבוע עם יקיר הלל… תמשיכו להזרים אלי דברים שמרחיבים את הלב!
להמשיך לקרוא המלצות תרבות 29.10-3.11

המלצות תרבות 22-27.10.18

רגע לפני שאני מתחילה:
יש לי מלא דברים לכתוב ולא בא לי לכתוב על כלום. דברים מוזרים שקרו השבוע צריכים לשקוע. נדחה את הכל  לפוסט להבא. בינתיים נזכר בשיר אחד שאני אוהבת במיוחד, ולשמחתי קיבלתי תזכורת בסופ"ש האחרון והוא חזר לחיי…
להמשיך לקרוא המלצות תרבות 22-27.10.18