תשע"ט – סיכום שנה

אני נמנעת מסיכומי שנה. ברור לי שאשכח מישהו, שאזכר פתאום אחרי שכבר אפרסם את הפוסט ואז ארגיש פספוס. אבל השנה היו כל כך הרבה דברים טובים. וואו כמה דברים טובים היו!
האמת שמה שהניע אותי לכתוב ולחרוג מהרגלי היה משהו קצר שקראתי בפיד שלי – לא בטוחה אם זה היה פוסט של מישהו או ציטוט מתוך כתבה, אבל נאמר שם שהשנה הייתה מעט מאוד מוזיקה שראוי לכתוב עליה. ואני אומרת… הייתה מוזיקה מצויינת.
אז כבר מתנצלת מראש – אם שכחתי מישהו. אני מתנצלת. ועכשיו אפשר ממש להתחיל
נתחיל באלבומים. יצאו לא מעט, אבל מופרעי קשב שהפכנו להיות, יש מעט אלבומים שאני ממש שומעת מהשיר הראשון ועד השיר האחרון. כאלה שאני אוהבת כיצירה שלמה א
חת.

רביד פלוטניק, ועכשיו לחלק האמנותי – האלבום הכי מושמע אצלי בפלייליסט. אם היה מדובר באלבום פיזי (ויניל) הוא בטח כבר היה שחוק ושרוט. היצירה הטובה ביותר של פלוטניק עד כה. השיל מעצמו את שם הבמה, ועל הדרך כמה שכבות הגנה (או לפחות ככה זה מרגיש). יש שם את אותם המרכיבים שהיו באלבום הקודם, אבל משהו יותר בשל. שלם. עגול. יש בו את כל מה שצריך. ואלוהים אדירים שמישהו יביא לי שווארמה ויאהב אותי כמו בשיר הזה. תקשיבו לאלבום המלא!

אלון לוטרינגר,Ground – יצא לעולם ממש רגע לפני שנגמרה השנה, וכמה טוב שהוא כאן. חיכיתי לאלבום של לוטרינגר די הרבה זמן. זה לא שידעתי מה הולך להיות בו. לא היו לי מקורות מתוך האולפנים, אבל לוטרינגר הוא אחד הכשרונות הגדולים שיש לנו פה והאלבום שלו הוא עוד הוכחה לכך. בחיי שזה אלבום מרגש, אלבום שצריך לקחת את הזמן ולהקשיב לו באמת – יש בו עומק והצלילה אליו כל כך נעימה. תקשיבו לאלבום המלא

דניאל רובין, הסיפור בגדול – השירים באלבום הזה תפסו אותי לא מוכנה. הם באו (מטאפורית) בדיוק כשהייתי בזמן של תהיות עם עצמי ובדרך לא דרך חידדו לי כמה דברים. זה לא שהדברים היו קשורים אחד בשני, אבל דניאל רובין בקולה הנעים, במילים, הצליחה לגרום לי להתיישב רגע ולחשוב. יש פרופורציות באלבום, יש כנות גדולה מאוד. הוא נוגע בנימים חשופים, אבל מתעקש לעשות את זה בנועם שרק גורם לרצות עוד. תקשיבו לאלבום המלא

יקיר הלל, אגדה – אני כותבת על זה לא מעט בהמלצות שלי – אני אוהבת שירים שגורמים להרגיש כאילו אני יוצאת עם היוצר למסע. אני רואה צלילים כאילו היו תמונות. יוצרת לעצמי סוג של קליפ בראש ומביימת אותו (אולי מצאתי את הייעוד שלי?), ויקיר מצליח לגרום לי לצאת ללא מעט מסעות במקומות שלא הייתי בהם כלל. השיר שתפס אותי במיוחד ולא הרפה הוא 'האביב חזר'. הלחן של הלל למילים של ענבר ורד, כל כך מדיוק עד שאני ממש מריחה את היסמין ואת ריח הים המלוח. תקשיבו לאלבום המלא

רחל ירון, פעם ביום – אני שונאת כשאומרים על מישהו שהוא כותב אינטילגנטי, ולמרות שניסיתי להימנע מההגדרה הזו (סליחה רחל) אני אשתמש בה. מדובר ביצירה חכמה, רגישה, נקייה. אני שמחה שהיא מלווה אותי השנה. לפעמים כל מה שצריך זה קצת רחל ירון בנשמה כדי לעבור את השבוע טוב יותר. תקשיבו לאלבום המלא

והיו גם שירים מעולים שיצאו במהלך השנה האחרונה. לא כולם היו חלק מאלבום. חלקם יצאו לאור לבדם בעולם, חלקם היו מרכיב בתוך אלבום. אלה הם השירים שכיכבו בפלייליסט שלי השנה:

שי צברי, זוהר – זה לא סוד שאני מתרגשת כל פעם מחדש משי צברי. בכל צליל שהוא מפיק אני נפעמת. באמת (מתנצלת על הפאתוס). גם 'זוהר', שהוא שיתוף פעולה של צברי עם דודו טסה (שעוד מעט יופיע פה ברשימה) הוא רגש אחד גדול ושלם.


נגה ארז ואקו, Chin Chin – אוף! כמה סטייל! נגה ארז ואקו זה אחד השילובים המעניינים שהיו לי בפלייליסט השנה. אני אוהבת כל אחת מהן בנפרד ומקשיבה להן באדיקות, אבל בחיי שלא חשבתי שהשילוב שלהן יהיה כל כך משובח. אתם מרגישים שאתם צריכים לזוז קצת? לנוע בחדר כאילו אתם ביקום אחר? שימו אותם בפול ווליום. השכנים גם צריכים ליהנות מצלילים כאלה.

המסך הלבן, מאמי – אני מודה שמבחינתי קודם הגיע הקליפ ורק אח"כ הקשבתי לשיר. הסגול-נאון הזה שעוטף אותו ביצבץ לי בפיד והייתי חייבת להבין מה קורה פה – משהו בין מלהולנד דרייב וטווין פיקס. והשיר… תנועת כתפיים איטית, עיניים עצומות וזמזום לאורך כל השיר.

דודו טסה, כמה לב – אם הייתי יכולה, הייתי כותבת מגילות על טסה. 'כמה לב' הוא לא רק השם של השיר. הוא האמירה כולה. השילוב עם זהבה בן מדוייק. המילים מדוייקות. הכל במקום שהוא צריך להיות כדי להפעיל את הרגש והמחשבה.

דיקלה, שבועיים – כמה שאני אוהבת את דיקלה. הכל פשוט, אבל שום דבר לא פשוט בכלל. כמה כאב יש בקול שלה, כמה עוצמה, כמה אהבה. תיאור מצב כל כך יום-יומי, ששום דבר לא רגיל בו.

Age is a box , הר – אם אני לא טועה זה השיר היחיד בעברית של ההרכב. הפעם הראשונה ששמעתי אותו הייתה בערב קפסולה די קסום, ומאז הוא מלווה אותי באותו הקסם. שיר מעגלי, צליל רודף צליל. קצת מדיטיבי וכל כך נעים

דניאל דור, when all is gone – זה לא השיר הראשון שתפס אותי אצל דניאל דור, אבל בפעם השנייה שהקשבתי לו בלייב בהופעה הכל התהפך. הוא כאילו צמח מהבמה אלי. צריך יותר שירים של דניאל דור ביקום והשנה זה יקרה!


Sun tailor (ארנון נאור) – ארנון נאור הוציא השנה שני שירים טובים. הראשון סימן את החזרה שלו לאחר היעדרות ארוכה מדי (לטעמי) והשני שיתוף פעולה מצויין עם Saz (סאמח זאקוט).

רות דנון, משהו מתקרב – המשפט שמלווה אותי ולא מרפה מאז שיצא השיר 'משהו מתקרב' הוא: "חדי העין יוכלו להבחין בעננת אבק דק מתרוממת במרחק". יש בו משהו נבואי, מאיים מצד אחד אבל לא מאוד. מספיק כדי שאתעורר ואפקח עיניים. מקרב אותי לחדות הראייה הנדרשת במצבים נדרשים.

WC, סליק – אין מספיק שירים פוליטים. אולי זו איזה אידאליזציה לעבר, אבל נראה שפעם היה פה הרבה יותר ביקורת, יותר אמירה נחרצת. יכול להיות שזה הצטמצם לבודדים? בכל מקרה, טוב שיש אותם בנוף שלנו. הם נדרשים.

המלצות תרבות 10-16.2

השבוע מציינים את הוולנטיינס דיי. זה לא אומר שההמלצות שלי יהיו רומנטיות….

רגע לפני שאני מתחילה:
השבוע מציינים את הוולנטיינס. עכשיו, בואו… אני לא מאלה שמציינים את היום הזה. בעיקר בגלל שהוא תמיד מרגיש לי מאולץ. מביך אפילו. מחייב. אני בעד ההצהרות הקטנות. המחוות הנסתרות. הריגושים שנחבאים בהעין. תעזבו אותי מדרמות ומאוירון שסוחב אחריו שלט אהבה. גם בשירים אני מעדיפה את המילים הזעירות. הכי אני אוהבת את השירים על רגעי אהבה יום-יומיים כמו שוטף את המילים של אלון עדר (קפצו לסוף הפוסט) או יומבו של נדב הולנדר (לחצו על הלינק ולא תתחרטו), בשבילך של ברי סחרוף. אבל הכי הרבה, אני אוהבת את שומר אריות של יוסי אלפנט, זה באמת השיר האהוב עלי בעולם כולו.

פסטיבל:
מה? שאון חורף
מתי? יום ב', 11.2.19, 19:30
איפה? רח' בן שטח-שלומציון, ירושלים
למה? בכל יום שני במהלך פברואר, תוכלו להסתובב בירושלים ולגלות אמנות חדשה, מוזיקה, אוכל משובח ומופעי רחוב. הכל נמצא בחלל הפתוח, בבתי עסק קיימים, בסמטאות העיר ולצד התושבים.
כמה? ללא עלות, אלא אם צוין אחרת באתר, ועל בסיס מקום פנוי
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים באיוונט בפייסבוק

פסטיבל:
מה? פסטיבל זמן פיוט 9
מתי? 12-21.2.19, 21:00
איפה? אודטוריום צייטלין החדש, רח' צייטלין 22, תל אביב
למה? פסטיבל הפיוט בת"א יציין השנה את שנתו התשיעית, פסטיבל יחיד מסוגו המעודד היכרות עם ענקי הרוח, השירה והתרבות היהודית. השנה הפסטיבל עומד בסימן עדות ישראל ובמסגרתו יעלו מופעים מיוחדים עם פיוטים וניגונים עתיקים ממרוקו, אתיופיה, תימן ואשכנז ופיוטים שמשקפים את היצירה הישראלית המודרנית. הפסטיבל משלב פיוטים עתיקים עם עיבודים חדשניים ושילובים בלתי שגרתיים של אמנים מגילאים וסגנונות מוזיקליים שונים. ניהול אמנותי – שירה סיון מונסונגו, ייעוץ אמנותי לפסטיבל – אלי גרינפלד. ייקחו חלק בפסטיבל: גילי יאלו, עלמה זהר, , נטע אלקיים, סגיב כהן, לירון עמרם, בניה ברבי, אופיר טובול ועוד.
כמה? 80-70 ש"ח
איפה נרשמים? מומלץ לרכוש כרטיסים מראש. כל הפרטים באתר הפסטיבל


הופעה:
מה? דניאל דור
מתי? יום ה', 14.2.19, 21:00
איפה? התיבה, שד' ירושלים 19, יפו
למה? נתחיל בגילוי נאות – דניאל דור הוא חבר קרוב. הכרנו דרך המוזיקה, ואיפהשהו בין ההופעה הראשונה לשנייה שלו, הכרחתי אותו להיות חבר שלי. במהלך השנים המוזיקה של דניאל עברה המון תהליכים, השתנתה, צמחה, התפתחה. האלבום החדש, עליו הוא עובד כעט, מציע שירים כנים מאוד, רגישים, שירים שמספרים סיפורים יום-יומיים אבל עם המון יופי. ועוד משהו קטן על המקום שבו דניאל מופיע – התיבה הוא חלל אחר. הוא מקרב מאוד לאמן, האקוסטיקה בו נעימה (משמש גם כאולפן הקלטות) והוא בהחלט תורם לקסם שדניאל מכניס בו.
כמה? 60 ש"ח
איפה נרשמים? מומלץ להזמין כרטיסים מראש. כל הפרטים באיוונט בפייסבוק

הופעה:
מה? אם זאת אהבה: מוזיקאיות מבצעות שירי אהבה מיזוגניים
מתי? יום ה', 12.2.19, 22:00
איפה? לבונטין 7, רח' לבונטין 7, תל אביב
למה? זוכרים את הפתיח שלי? אז הנה עוד דרך להתמודד עם היום הזה. מדובר בחבורה של מוזיקאיות משובחות באמת שיבצעו שירי אהבה אהודים ותמימים. או שאולי לא בדיוק. מבט מעמיק יותר מגלה תמונה מורכבת. היזהרו! סיכוי סביר שאחרי הערב הזה לא תוכלי לזמזם אותם באותו האופן, מצד שני…
בערב ישירות המוזיקאיות להיטים כמו: כשאת אומרת לא, אינך יכולה, אני רואה אותה בדרך לגימנסיה, כשאת בוכה את לא יפה ועוד. משתתפות (לפי סדר א״ב(: אלה רונן, דניאל רובין, עדי קשת כהן, עדי שחם, שרון טובה לוי והפתעות נוספות. הנחיה: נטע עמית, פוליטיקלי קוראת
כמה? 30 ש"ח
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים באיוונט בפייסבוק.

תערוכה:
מה? תערוכת יחיד – אדם יקוטיאלי (know hope)
מתי? יום ה', 12.2.19, 20:00
איפה? גלריה גורדון, רח' הזרם 5, תל אביב
למה? בתערוכת היחיד הראשונה שלו בישראל מזה ארבע שנים, יקותיאלי משתמש בחלל הגלריה כדי ליצור אינדקס רב-מימדי, מיצב חובק המורכב מאובייקטים, חפצים שנמצאו באקראי, עבודות מדיה-מעורבת ואלמנטים מהאיקונוגרפיה שלו אשר מקוטלגים כממצאים מזמן אחר.
כמה? ללא עלות.
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים הפרטים באיוונט בפייסבוק.

בקטנה:
אז אם הגעתם עד לכאן, אני מקיימת את ההבטחה שלי – שוטף את המילים של אלון עדר