סיכום שנה מאוחר (תשפ"א)

לפני שנים קראתי (או שמעתי) ראיון עם שלום חנוך. אני מניחה שהוא קידם אלבום חדש, אני לא באמת זוכרת. אבל משפט אחד שלו משם לא עוזב אותי כבר שנים.
שאלו אותו איך הוא מרגיש שלא כל השירים שלו מתקבלים באותה אהבה כמו הוותיקים. הוא ענה שאמן יוצר, מתקדם ומתפתח אבל הקהל לא תמיד מקבל. הקהל רוצה לשמוע את המוכר והאהוב בעוד האמן רוצה שיתנו לו הזדמנות לחדש.
מאז אני משתדלת להקשיב לשירים חדשים כאילו אני מקשיבה לדברים שאני מכירה ואוהבת. באותה הפתיחות, באותה התשוקה. זה לא תמיד קל. משהו במוכר תמיד מרגיש כמו בית ושיר חדש דורש התעמקות. אני לא מכירה את הצליל הבא, אני לא בטוחה מה יהיה החרוז. מצד שני אני מתרגשת כל פעם שמוזיקאי שאני אוהבת משחרר משהו לאוויר העולם, ממשיך את היצירה שלו ומקרב אליו עוד ועוד אנשים חדשים או ותיקים. לכבוד השנה החדשה (תתעלמו מהעובדה שכבר סוכות) הנה כמה אלבומים ושירים חדשים שאהבתי (לאו דווקא לפי סדר עדיפות). אם תרצו, יש גם קישור לפלייליסט עם כל השירים.
**רגע לפני אני מרגישה גם צורך להתנצל – בוודאי לא הקשבתי לכל האלבומים והשירים השנה ובוודאי החמצתי או שכחתי כמה טובים **

• שלום חנוך – הרצל לילינבלום
אם התחלנו בציטוט של שלום חנוך, רק ראוי שגם נתחיל את הסיכום איתו ועם האלבום החדש שלו. הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהקשבתי לאלבום בפעם הראשונה היה כמה הייתי רוצה להיות בסלון בו הוקלטו השירים. כמה הנאה ופתיחות בטח ליוותה אותם. הכל שם נשמע טבעי וזורם, לא עשוי מדי, משוחרר, אולי אפילו אינטימי. הצצה לעשיה של אנשים שמכירים זה את זה, יודעים בדיוק מה השני יעשה אבל בכל זאת מצליחים לעניין. זה לא אלבום רך, הוא לא מלטף (גם אם הצלילים הם כאלה) יש בו מסרים תת קרקעיים לצד אלה הבולטים. אלבום עם מחאה מבלי לצעוק את זה.

• ברי סחרוף ודודו טסה – בדל של אור
לא צריך להכביר במילים כשמתארים את האלבום של סחרוף וטסה. חיבור מייד אין האבן. אין דרך אחרת לתאר אלבום שצץ באמצע מגיפת הקורונה, כאילו רק לו חיכינו. כל אחד מהם מביא את עולמו והם משלבים זה את זה יחד בכל צליל וצליל. אף אחד מהם לא נעלם, אלא מקבל במה גבוהה יותר. יש באלבום הזה המון געגועים וכבוד – מסורת, משפחתיות, תרבות? תלוי באיזה נקודה מקשיבים. מעין מעטפת מרגשת של צלילים

• אביתר בנאי – החיים מתחילים לנגן
לפני כמה חודשים, תוך כדי הופעות הקורונה, הייתי בהופעת חצר של אביתר בנאי. זו לא הייתה ההופעה הראשונה של אביתר שהייתי בה, אבל היא בהחלט הייתה ההופעה כי אינטימית שלו (מבחינתי). הוא שיתף מעט על חיי המשפחה שלו, על הילדים שלו, סיפר על רגעי המשבר והשמחה. באמצע סיפר על מאיר בנאי ועל חסרונו והעלה את הבת שלו לשיר יחד את 'אצלך בעולם'. יש לאביתר כשרון נדיר להצליח להעביר תחושת אינטימיות וקירבה עם שלא הכיר כמה דקות לפני כן. הכנות שלו על הבמה המאולתרת באה לידי ביטוי גם על במה אמיתית וגם באלבומים שלו, ובטח באחרון. החיפוש, היכולת להודות במגרעות שלו (שלנו), המילים האוהבות, המקרבות והמחבקות לא נכתבו על קהל המאזינים. הן נכתבו לו ועליו, על משפחתו אבל הן מרגישות כאילו נכתבו לנו ועלינו. בין השירים האישיים כל כך יש גם את החידוש של כוכב (של א"א) שמצליח גם פה לתת תחושה שזה שיר חדש מצד אחד אבל מבלי לשכוח את המקור של אמדורסקי.

• מיכאל כהן – מה שאפשר עם מה שנשאר
כמעט ופספסתי את האלבום הזה. ידעתי שיצא, ידעתי שכדאי שאקשיב לו אבל הימים היו ימים לחוצים. אחותי הקטנה שהיא שותפה טובה לשיחות על מוזיקה הזכירה לי שהגיע המן להקשיב לו. ובאמת, מדובר באלבום אדיר. ממש ככה. זה אלבום שיש בו הכל – אכזבה, ביקורת אהבה. כל השנים שכהן הפיק לאחרים חוזרים לאלבום אחד שלם ומעולה. אגב, השם של האלבום הוא תמצית החייים בשנה/שנתיים האחרונות. יש בזה קמצוץ של אכזבה אבל גם הכרה באומץ.

שירים:
• אלון עדר והלהקה – בקול גדול
כמו עם מרבית מהשירים של עדר, גם פה צריך להקשיב לשיר כמה פעמים. שיר מתוק, עם מקהלה בפזמון, צלילים נעימים ומילים… מילים לא (בהכרח) נעימות בכלל. "אי אפשר לסבול | דעה קדומה ושיח זול | רק בקול גדול | נוכל לשטוף הכול". המתח הזה בין הצלילים והמילים מערער וכמה טוב שיש מה שמערער אותנו.


• טל אורן – זהב
טל אורן מצליחה לרסק אותי בכל פעם מחדש עם השירים שלה. הם מספרים סיפור אישי שאי אפשר להתעלם ממנו. הכל פתוח, מונח על השולחן, שוברת ומרכיבה מחדש – רק בואו ותקשיבו. גם זהב כזה – נוגע, מפורט, אמיתי ושובה לב.


• שיר צברי – דע
דע זה שיר תפילה שמצליח לזקק רגע אינטימי של תקווה, צמיחה מתוך כאב. המילים המעגליות, המצמיחות של אבישי חורי בשילוב הלחן של אלון לוטרינגר המוכשר עד אין קץ וקולו חם של שי צברי מצליחות לחדור שריון שעטינו על עצמינו רובנו בשנה האחרונה, חומות שבנינו כדי להתגבר על הקושי. הרגע שאני הכי אוהבת בשיר הוא הרגע בו הקול של צברי נוגע בחצוצרה של אבישי כהן. מעין רובד נוסף של תפילה והשלמה. ואם אנחנו כבר פה, אל תפספסו גם את 'מכור לאהבה'.


• גדי רונן – כח עליון
יש בית בשיר 'כח עליון' שאני אוהבת במיוחד: עבר המדבר נשבר הראי | זאת ארץ אחרת הנוף עדכני | סגרו את הפצע באופן זמני.
הוא שובר מעט את השיר שגם ככה מערער את מי שמקשיב למילים שלו וקצב התופים שמלווה אותו. קצב שגורם לי לתחושה שאני במנוסה, חייבת להתקדם, לשנות, להיטיב עם מה או מי שסביבי, אולי אפילו למחות יותר כדי שתחושת הבריחה תסתיים. כשהשיר הזה יצא לפני קצת פחות משנה, היינו במקום אחר ובעצם באותו מקום בדיוק, הוא כנראה ימשיך להיות רלוונטי עוד זמן רב.


• אור אדרי – לב צר
אני מרגישה שקצת גיליתי השנה את אור אדרי (והמסקנה המתבקשת היא שלצערי פספסתי אותה לפני כן). כלומר ידעתי מי היא והכרתי דברים שהייתה שותפה להם לפני כן, אבל רק כשיצא 'לב צר' והתאהבתי בשיר הזה, חזרתי אחורה לעוד דברים שיצרה. זה שיר שליווה את החורף שלי ובהמון נקודות בזמן הוא היה שם, נוכח וקיים.



ועוד דברים שלא כתבתי עליהם אבל יצאו גם הם השנה ובהחלט כדאי להקשיב
SAFE BOND – Sleep
דני עבר הדני – נשיקות מתוקות
דניאלה ספקטור ועינב ג'קסון כהן – מקום על המים
מלך אפס – נשאר בצד
אלדד ציטרין ואמילי קרפל – נח
אביב מארק – הספירה לאחור
מירב הלינגר – איילת
כוכבת על – שקיעה הפוכה
הגר לוי – I will never know (חידוש)
החצר האחורית – הצוללת התשיעית
ענת מושקובסקי ושוזין – La Petite Fille la Plus Jolie du Monde
חומר אפל וזואי פולנסקי – חלקיקים
תומר ישעיהו – נטלי
אסף אמדורסקי – רצינו פלא
סטלה גוט – קמט
יושי – אין מספיק זמן

פסטיבלבונטין 7

לבונטין 7, אחד המקומות החביבים עלי בגזרת ההופעות חוגג כבכול שנה את פסטיבלבונטין. יש המון הופעות מעולות עם מוזיקאים שאני אוהבת. כדי שלא אפספס אף אחד, הפעם ביקשתי מהמוזיקאים המשתתפים בפסטיבל להמליץ לי (ולנו) על החברים שלהם או על המוזיקאים שהם אוהבים

טוניק קלוניק -אופיר בן שמעון
המלצה שלי ללכת לראות את להקת בוריטו !
פופ קייצי שלא לוקח את עצמו ברצינות מידי. אווירת קליפורניה וגלידת מק דמרקו, גיטרות חולמניות וקול מתוק של יעל קופלנד שמנצחת על החבורה המגניבה והיצירתית הזו – שחר לוי בן זוגה של יעל וסאונדמן מהולל על התופים, סיוון דהן המרגשת על הקלידים המעופפים ויוני דויטש, שהוציא לאחרונה אלבום פשוט מעולה, על הבס. שיר מומלץ SUGER


מאי לביא
בימים לוהטים שכאלה אני ממליצה להגיע לראות בלייב שני הרכבים שמופיעים באותו ערב!- בוריטו ורסקו. שני ההרכבים מביאים איתם משב רוח מרענן, אווירת קיץ, ים ונעורים. היופי הנשי המוביל גם בבוריטו וגם ברסקו, מוגש על גלשן גלים בים סוער במקרה של רסקו, ועל חול רך במקרה של בוריטו. בואו להשתכשך.


רם אוריון
לכו לראות את רועי פרייליך והמתוקים רצח!
אם היה עוד קצת מקום חניה בפלייליסטים להמנוני פופ נצחיים על פני חטיפי העונה (כבודם במקומם) אין לי ספק שהוא היה נחטף על ידי עוד שירים של רועי פרייליך בנוסף ללהיטים המעולים שהצטברו עד עכשיו. צרפו את הכתיבה האפית עם ההגשה הייחודית והדרמטית של פרייליך גם בשירה וגם עם הגיטרה והניעו את כל זה עם הרכב חי באמת רוצח ובאמת מתוק ויש לכם את אחת ההופעות המולצות ביותר בפסטיבל לבונטין הפנטסטי.

וגם גלי אלון על רועי פרייליך והמתוקים רצח
"אני ממליצה על ההופעה של רועי פרייליך והמתוקים רצח כי מעבר לכריזמה ולקול החד פעמי של רועי, השירים מצליחים להרקיד ובאותו זמן גם לרגש, עם טקסטים חדים ומלודיות מתוקות שעושות צביטה בלב ותחושת נוסטלגיה, עיבודים סופר מרימים ולהקה מעולה שמעיפה את הראש. הופעה חגיגה"


הזאבות
ממליצות מאוד על ההופעה של ג'אזז – ראפרית שזכינו לארח בהופעה של זאבות וידידות בחודש שעבר והעיפה את כולנו למימדים אחרים. פרפורמרית אדירה עם טקסטים חדים וחריפים, ובעיקר הרבה אומץ ואטיטיוד שרק בא ממנו עוד ועוד. אנחנו כבר מאוהבות בה לגמרי וממליצות לא לפספס אותה בשום פנים ואופן.


טברנק- ישי ברגר
אוסטרה טורן
– בכל סצינה אשר מכבדת את עצמה אפשר לשמוע הבדלים בין להקות שמגיעות מערים שונות, במקרה של אוסטרה טורן מחיפה, הם מעבירים באופן מושלם את הקיבה הריקה, הדיוק והמורכבות של העיר הצפונית. הרדקור פאנק מחשמל וקר, בלי שירה בציבור ומחיאות כף, רק כעס אהבה ורגש. חובה לשמוע את האלבום האחרון והמעולה שלהם – פרובידנס, וכמובן ממליץ בחום לתפוס אותם בהופעה.


דניאל קורן
הלבונטין בחגיגות קיץ סוערות, ובמיוחד מסקרן אותי לראות את ההופעה של עינב ג׳קסון כהן כי אני מת על השירים
שלה, ועל איך שהיא מנגנת, ועל הוויב שהיא מפרזת סביבה.

הפלייליסט של פושטק (טריפל F)

אמנם זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה, אבל אני אוהבת לעשות פלייליסטים עם מוזיקאים ויוצרים שאני לא מכירה (או מכירה מעט). זה מאפשר לי לקבל הצצה קטנה למי שהם, לדברים שהם אוהבים ולמקורות ההשראה שלהם.
הפעם מדובר בפושטק, מי שמוביל את טריפל F – הרכב פאנק היפ-הופ סול. בשמיעה ראשונה שלהם, כאילו נזרקתי במעין מנהרת זמן. כבר הרבה זמן לא יצא לי להקשיב למשהו כזה (בחיי שזה עורר בי געגועים). מצאתי את עצמי יושבת במשרד שלי, מקשיבה, כשכל הגוף שלי זז. כאילו מתפזר בחלל…
הבחירות שלו לפלייליסט היו מושלמות! אבל אי אפשר לדלג על השיר שלהם שבעצם הניע פה את הכל (תקפצו לסוף הפוסט, יש מידע על ההופעה שלהם מחר)

Otis Rush – I Can’t Quit You Baby
הכל התחיל אצלי מהבלוז. רציתי לנגן כמו אוטיס ראש, פרדי קינג, ג'ימי ווהן וג'וני גיטר ווטסון. אסף אמדורסקי השאיל לי גיטרה, וכעבור שבועיים היתה לי להקה… עד היום, בלוז זה הבית השני שלי

James Brown – Give It Up Or Turnit A Loose
פאנק זאת הסביבה הטבעית שלי. ג'ימס בראון, ג'ורג' קלינטון וסליי סטון הם האבות המייסדים והגדולים מכולם. יש בפנים בלוז, גרוב, סול, כל מה שצריך.

Funkadelic – Free Your Mind And Your Ass Will Follow
השיר הזה, האלבום הזה, הלהקה הזאת, לימדו אותי באמת לפתוח את הראש. השילוב של הז'אנרים השונים בסיטואציה פסיכדלית, סוריאליסטית ופאנקית, והתחושה שהכל אפשרי שיחררה אצלי כל מיני חסמים במח.

Miles Davis – Rated X
מיילס דייויס הוא השראה גדולה בשבילי. לא רק שהבנאדם המציא מחדש את הג'אז 4 או 5 פעמים, מקורי ובטוח בעצמו, גם נגד הזרם, לא מתפשר ומלא בבלוז. הקטע הזה במיוחד העיף אותי. נועז, פאנקי, מוטרף ומדהים.

Silkk The Shocker – I’m A Soldier
ראפ טוב, כמו זה, הוא חד, פאנקי, לא דופק חשבון ומשוחרר. הראפרים פה מתחלפים כמו סולנים בג'אז, כל אחד עם הסטייל שלו והסאונד שלו, כל אחד יותר פאנקי מהשני. זה היה תור הזהב של ההיפ הופ.

טריפל F, ההופעת לייב פייסבוק, ביום חמישי (3.9), 21:30

חברי הלהקה: אפרת דהן – שירה, לילך נוף – שירה , שייקה לוי – קלידים, אור סויסה – גיטרה, נתי לנדאו – בס ודני מאור – תופים.

הפלייליסט של אירית דקל

את התודה להיכרות שלי עם אירית דקל אני חייבת לאבא שלי. יש לנו מעין נוהל כזה בבית ובו אחרי ארוחת שישי אני והאחיות שלי משמיעות שירים שאהבנו (חדשים או ישנים). באחד מאותם ימי שישי, אבא שלי החליט שהוא מצטרף לשיחה ובהתרגשות די רבה יש לציין השמיע לנו את Last of Songs (אירית דקל ואלדד ציטרין בליווי של אלעד כהן בונן ועדי הר צבי).
מאז אני מנהלת מערכת יחסים וירטואלית אוהבת מאוד עם אירית דקל. ועכשיו כשהיא שחררה שיר חדש לאוויר העולם, זו הזדמנות מעולה לבנות איתה פלייליסט עם השירים שהיא אוהבת (אגב, אם תשארו עד הסוף, תוכלו גם להקשיב ל- Last of Songs)


שלום חנוך – חתונה לבנה
אני אוהבת את כל האלבומים של שלום חנוך, אבל משהו בשיר הזה תמיד תפס אותי באופן חזק יותר. ההגשה, המקצב, הכוח שמניע ונע, המילים שמציירות ויזואליות ואימג'ים מאוד ברורים, וכמו בכל שיר של שלום חנוך התשוקה נמצאת ונוכחת שם יותר מהכל, עבורי.

חוה אלברשטיין – עץ הכוכבים
שמור לשיר הזה מקום מיוחד בליבי.
בעיקר מה שאני הכי אוהבת בו שהוא מתוק וחכם.
קצת מזכיר משל , סיפור עם או סיפור מקראי שאפשר לקרוא אותו ולהשתמש ב"פרד"ס"
פשט, רמז, דרש וסוד ובעיקר להתרפק עליו.

The Doors – Alabama song
השיר הזה היה גילוי ענק כנערה בתחילת החטיבה, שמעתי אותו בעקבות חיפושים אחרי מוזיקה "חדשה". באיזה שהוא מקום זה היה "הפורטה" שלי מבחינה חברתית בזמנו. לחפש, למצוא, ולדלות מוזיקה.

בילי הולידיי- The man I love
זה אולי השיר שאני הכי אוהבת את הביצוע שלה עבורו. מדמם וחותך.
היה לי רומן ארוך שנים איתה, כמעט מיסיונרי, ועם כל זרם הביבופ שהיא כל כך מזוהה איתו.

Wuthering Heights – קייט בוש
יוצרת יוצאת דופן בעיניי בכל מיני היבטים.
הראשונה שהתחילה עם וידאואים (סרטונים, קליפים) שבהם שילבה קטעי משחק ומחול מודרני. הסאונד החד פעמי, הנראות השברירית ובו זמנית נראות שמשקפת ברזל.
היא מאוד ניגודית וורסטילית.

אז עכשיו כששמעתם הכל והתרגשתם כמוני מהבחירות, הנה מילה קטנה נוספת על אירית בצירוף השיר שהבטחתי. אני חושבת שמה ששבה אותי יותר מקול הוא הקול של אירית, כאילו מחזיר אחורה בזמן. קצת רך, קצת מחוספס ברגעים נדירים, ג'אז ופולק ביחד…
אמנם השיר הזה הוא קאבר ואני בדרך כלל מעדיפה את המקור, אבל במקרה הזה הוא פשוט מושלם. מהשירה והליווי, המבטים, הקונטרה בס שפועם עם הלב והתופים שהופכים את הבטן….

הפלייליסט של עידו מימון

אפשר להגיד שחזרתי? לקחתי לעצמי הפסקה ארוכה יחסית מהכתיבה (שלושה חודשים זה המון). לא הפסקתי להקשיב למוזיקה (בכל זאת… מדובר בי) אבל לא היה לי מה לחדש. הייתי צריכה להתרגש שוב ולא הצלחתי. והנה זה הגיע – בא אחד, עידו מימון, עם שילובים של כל הדברים הטובים והנכונים.
מימון אסף קצוות, חיבר אותם טוב-טוב, צירף שחקני בסיס (גיא מזיג, שאנן סטריט, רביד פלוטניק), חיזק פה, העצים שם ויצר משהו חדש לגמרי! חדש ומרגש. איזה כיף שגם הפלייליסט שלו כזה (אל תדלגו על הסיבה לבחירת השירים. אתם תתאהבו בהם שוב)

ההופעה הקרובה שלו כבר סולד-אאוט, אבל יש כבר מועד נוסף: 2.5.2020, תיאטרון תמונע

יוני רכטר – חלומות היו לאפר
יוני רכטר, המלחין האהוב עליי, וזה שהשפיע הכי הרבה על היצירות שלי והטעם שלי בהרמוניות, גם דרך העבודות שעשה בכוורת, אריק איינשטיין, גידי גוב, יהודית רביץ, הכבש ה-16 ועוד הרבה – וגם בפני עצמו, הביא לארץ מורכבות מוזיקלית שהייתה חדשה מצד אחד ומצד שני חסרה מאוד בארץ, בטעמים של קלאסי, ג'אז ובלוז אמריקאים במוזיקה הישראלית שעד שנות ה-70 הייתה בסה"כ מלאה במוזיקה רוסית ואירופאית. הכי קל היה בשבילי לבחור את 'עטור מצחך', ועם זאת בחרתי בשיר הרבה פחות מוכר של יוני, שמציג צד מתקדם לצד מוזיקה יותר קלילה שיש בה עומקים נדירים ואדירים, גם בטקסט המרגש והנוגע של עלי מוהר ז"ל.

Earth, Wind & Fire – Turn It Into Something Good
ארט ווינד אנד פייר, להקה שהמציאה מחדש את ה-Fאנק (שעד אז היה מזוהה יותר עם הסגנון של ג'יימס בראון וג'ורג' קלינטון), הדיסקו (שלגמרי שייך להם), והאר אנד בי בסבנטיז, סומפלה אין ספור פעמים וחתמה על עשרות להיטים בדיסקוגרפיה די ענפה, עם הסולן מוריס ווייט (שהלך לעולמו לפני כמה שנים), בשיר עם טקסט שהוא פצצה של אנרגיה חיובית שמדבר על איך להפוך את האתגרים וההתמודדויות שהחיים מציבים לנו למשהו טוב יותר.

Kendrick Lamar – i
קנדריק למאר, אחד הגדולים בהיפ הופ האמריקאי אי פעם, וללא ספק הראפר הגדול ביותר של העשור החולף, מתוך יצירת המופת שלו מ-2016 "To Pimp A Butterfly" (שאני אוהב לקרוא לה 'לסרסר בפרפר'), בשיר על דימוי עצמי, תחושת ביטחון, רגשות דיכאון, הערכה עצמית, והיכולת לאהוב את עצמך בכל מחיר, ופעם אפילו הקדיש את השיר הזה לכל "אלו שחשבו כבר לסיים עם הסיפור הזה שנקרא החיים". יצירת מופת.

טנגו – ריקוד לאור ירח
מיקי שביב וז'אן פול ז'ימבריס, בסיסט ומתופף, שני נגנים-יוצרים שהתפרנסו והתפרסמו בעיקר מלנגן בערך עם כל אמן ישראלי שכיבד את עצמו באלבומים ישראליים של שנות ה-80, שהחליטו להפוך לצמד עצמאי, שהוציא שני אלבומים. גם הם הביאו לארץ הרבה השפעות אמריקאיות כמו סטילי דן או הול אנד אוטס למשל. זה שיר מאוד יפה.

Stevie Wonder – Love's In Need Of Love Today
השיר שפותח את האלבום הכי טוב שלו לטעמי, ובכלל – Songs in the key of life, וגם הזדמנות לקוות שסטיבי וונדר יחלים ויבריא בהקדם ויחזור להופיע. לדעתי האישית הוא ללא ספק הגדול ביותר בין המוזיקאים של 100 השנים האחרונות. מילים שנשארו מדוייקות גם אחרי יותר מ-40 שנים.

הפלייליסט של ענת מושקובסקי

אני אוהבת כשדברים מתחברים להם באופן טבעי. אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי בתרבות יום א' היה על אחיות לוז. הצלילים שלהן היו חדשים ונעימים לי כל-כך.
אני אוהבת כשדברים מתחברים להם באופן טבעי. בלי מאמץ. במיוחד צלילים ומילים שגורמים לי להרגיש את הלב שלי. בטח בימים שאני מחפשת אחר המוזיקה. והנה הגיעה ענת מושקובסקי, הלא היא הצלע השלישית של האחיות לוז, ומוציאה לחלל מוזיקה מרגשת כל כך. עונה על כל משאלות ליבי בשירים שלה.
השבוע (23.10) היא משיקה EP שני, Loud&Clear, בהפקתו של שוזין. לכבוד המאורע הנה כמה יוצרים שעוררו בה זכרון והשראה – בחיי שזה פלייליסט משובח.

Camille – Je ne mache pas mes mots
אחת היוצרות שהכי השפיעו עלי אי פעם. העובדה שיש לי אובססיה קלה לשפה הצרפתית רק מעצימה את כל העניין.
אחותי הגדולה הכירה לי את המוזיקה של קמיל כשהייתי בכיתה ח', בחופשה משפחתית. אני זוכרת איפה ישבתי ומה לבשתי כשהקשבתי לה בפעם הראשונה. היא פשוט העיפה לי את הפוני.
האלבומים שלה שונים בתכלית זה מזה, וזה הישג גדול.
אני מרגישה שהיא מלווה את חיי באיזשהו מובן.

Noname – Window
יש פה כמה ז'אנרים שמתמזגים לאיזה בליל נהדר. ועיבוד מרטיט. מדובר בשיר שנחשפתי אליו לפני שבועיים, והספקתי לשמוע כנראה מעל 100 פעמים. כל פעם הלסת נשמטת מחדש.
וחוץ מזה, איזו מן זמרת מעזה לומר "I knew you never loved me but i fucked you anyway"?

Geshem – Telephone
בין הלהקות הטובות בסצנת האינדי הישראלי.
אני סאקרית של אקורדים, וגשם מצליחים לגעת לי בנקודה הזו.
טלפון זה שיר שיש בו עולם שלם- הוא גם מרגש (שימו לב לטקסט כן?), גם מרקיד, גם מפתיע, וגם קיבל את אחד הקליפים היפים שנתקלתי בהם.

King Crimson- I talk to the wind
ה-קלאסיקה של קינג קרימזון שמתנגנת לי באוזניים כבר שנים על גבי שנים. השיר מתחיל ומיד כל טיפת ציניות שיש בי נעלמת. למה אני בעצם לא שומעת אותו בלופים תמיד? לא ברור.
שבוע שעבר ניגנתי קלרינט בערב מחווה ל"קורט אוף דה קרימזון קינג" שניהל מוזיקלית נדב הולנדר והשתתפו בו מוזיקאים מדהימים כמו אלון עדר, דני רובס, סלעית להב ועוד. לדעתי כאבה לי הלסת מרוב חיוכים.

האחיות לוז – תן לי
זה אולי נגד חוקי המשחק, לכתוב כאן על שיר שמבצעת להקה שאני חלק ממנה.
אבל בגלל שעל המילים והלחן אחראית יפעת זיו ולא אני, ובגלל שהצטרפתי לאחיות לוז אחרי שהשיר הזה היה קיים כבר תקופה, אני מרשה לעצמי.
"תן לי" הוא מבחינתי פצצה מתקתקת של רגשות סותרים. גם לשמוע אותו וגם לשיר אותו זו חוויה שמסירה ממני שכבות ומשאירה אותי ערומה וחסרת הגנות, באופן הכי עוצמתי שיש

ענת מושקובסקי, השקת EP Loud&Clear, 23.10.19, 21:30, תדר בית רומנו

הפלייליסט של דניאל רובין

לפני כמה חודשים כתבתי פה שאחד הדברים הטובים שקרו לי בגלל הבלוג הוא שאני נחשפת כל הזמן (במקרה או שלא) לדברים חדשים וטובים. הטריגר לכתיבת הפוסט ההוא היה דניאל רובין. היא פשוט הזיזה לי כמה מיתרים בלב וזה היה בדויק מה שהייתי צריכה.
מאז עברו כמה חודשים, המשכתי לעקוב אחריה ואחר המוזיקה שלה. היא שחררה עוד ועוד שירים, הוציאה אלבום והשבוע באופן משמח למדי היא משיקה אותו.
לקראת ההופעה היא בחרה את הפלייליסט שלה ובינינו? הוא מעולה ונוגע בדיוק כמוה!

רונה קינן – שקד ואגוז
האלבום החדש של רונה מלווה אותי בכל החודשים האחרונים, והוא פשוט יציאה מהממת ויוצאת דופן בעיניי.
השיר הזה ספציפית ריגש אותי במיוחד, היא הצליחה לתאר באופן כל כך מדויק וציורי את האווירה ואת המקום, שבלי לחשוב על זה בכלל, לאורך כל ההקשבה הראשונה שלי אליו דמיינתי בעיניי רוחי את הג׳וז ולוז הישן. בשורה האחרונה כשהיא שרה ״לילות ג׳וז ולוז״ הצטמררתי מכמה שהיא הצליחה להכנס לי לראש וללב.
עד כדי כך שאסתה מחוקי הפורמט ואצרף כאן שיר שלא נמצא ביוטיוב אלא רק בבנדקמפ

אביב גדג׳ – כאבי גדילה
זה שיר שקצת החזיר לי את האמונה במוזיקה. כששמעתי אותו לראשונה הייתי בתקופה לא פשוטה, בדיוק הוצאתי את האלבום הראשון ונכנסתי לאיזו תקופה בודדה ודכאונית,
משהו ברגע בו שמעתי את השיר הזה פשוט שינה לי את כל התקופה, ומהרגע הזה הרגשתי שאני מצליחה לעלות ולהתגבר. יחד עם הדבר הזה, נזכרתי שמוזיקה פשוט יכולה לעשות את זה לפעמים, לשנות תקופות שלמות לאנשים ולעזור להם, ושבמקרה זה המקצוע שלי, זו בלבד הייתה מחשבה מרגשת ומנחמת.

Fiona Apple – Container
פיונה אפל היא האובססיה הגדולה ביותר שלי. בערך פעם בחודש אני נכנסת ל״מחזור פיונה״ וחייבת לראות כל סרטון קטן שיש עליה באינטרנט. כך שידעתי שהיא חייבת להכנס פה לרשימה, אבל היה קשה לבחור עם איזה שיר.
השיר הזה ספציפית הוא שיר הנושא של הסדרה ״ The affair", ומה שמדהים בו זה שתוך פחות מדקה פיונה מצליחה לשזור כל כך הרבה טויסטיים בעלילה שהייתי צריכה לשמוע אותו בערך 4 פעמים בזמן שאני קוראת את המילים לאט בשביל להבין מה קרה שם – וזה פשוט היסטרי בעיניי. מעבר לזה בסוף היא עושה מהלך פיונה קלאסי ומתופפת על מילים באופן שאף אחד אחר לא יכול. איזה פאקינג מלכה

אלון עדר- הרבה להגיד
אלון הוא המוזיקאי האהוב עלי בעולם, וזה שיוצא לי לשתף איתו פעולה לא מעט זה לא פחות מנס בעיניי. כל האלבומים שלו פשוט נפלאים, אבל יש משהו בשיר הזה ספציפית שבעיניי תופס את הייחודיות האלון עדרית וזו היכולת להגיד דבר נורא פשוט בצורה הכי מדויקת ומרגשת, בלי דרמה בכלל. שתי המילים היחידות בפזמון הן ״אני פוחד״, וזה כל מה שצריך.

Paul Simon – Still Crazy After All These Years
מסיימת באלבום האהוב עליי בכל הזמנים, פול סיימון האדיר בקלאסיקה שמלווה אותי כבר שנים ומתאימה לי תמיד בכל מזג אוויר ומצב רוח ותפאורה. כשאני מאושרת זה אלבום שמגביר מבחינתי את כל היופי והשמחה בעולם, וכשאני עצובה הוא מנחם, מעודד ומרגיע. איזה יופי זה מוזיקה

דניאל רובין, מופע השקה, בסקולה, יום רביעי (25.9), 20:30

הפלייליסט של אוריאל הרמן

פעם שאלו אותי מה אני מעדיפה במוזיקה – את המילים או את המנגינה. מבלי לחשוב אמרתי "מילים". אני בן אדם של מילים, של אותיות. כשאני שומעת שיר זה הדבר הראשון שאני שמה לב אליו. למרות שניגנתי המון שנים, הצלילים עצמם מגיעים אלי רק אחר כך. אוריאל הרמן הוא בין היחידים שמצליח לאפשר לי להקשיב למוזיקה שלמה ללא הפרעה – רק הצלילים של הפסנתר, של התופים, של כלי הנשיפה. הקונטראבס שפתאום שם אצלי הכל ביחדות זמן…
בשבוע הבא (25.7) ישיק הרמן את האלבום Face to Face. בהופעה יתארחו רביד כחלני, מארק אליהו, ואילן בר לביא.
רגע לפני שאתם ממשיכים לפלייליסט שבחר (הו… איזה פלייליסט), תנו קפיצה לספוטיפי שלו ותקשיבו לשיר 'היו לילות'. מלב העובדה שזה אחד השירים שאני הכי אוהבת ומתרגשת מהם, הביצוע פה פשוט מושלם!

Elis Regina – Vou Deitar e Rolar
אליס ראג׳ינה היא אולי הזמרת הכי מדהימה ששמעתי.
חוש הקצב המטורף שלה, החופש בפרייזינג והנונשלנטיות הם רק חלק מהדברים שהופכים אותה לכזו.
ההקלטה הזו היא מתוך סשן מצולם משנת 1973 – שווה מאוד להקשיב לסשן כולו.



Nick Drake- Riverman
שקט קסום. שיר מושלם. זמר מושלם.
הסינגר סונג רייטר הכי רגיש שיש. השיר כתוב על משקל של 5/4 ועדיין זורם כמו נהר. התפקיד כלי קשת בסוף שכתב Harry Robertson עוצר נשימה.

Miles Davis – Flamenco Sketches
כמובן שזהו אחד האלבומים האייקונים ביותר, הלחן של מיילס דיוייס וביל אוונס (המושלם!) גאוני, והנגינה וההקלטה אפילו עוד יותר (קולטריין!!!). פשוט קסם!

Diego El Cigala and Bebo Valdes | Hubo un Lugar & Cuba Linda
דייגו סיגאלה והפסנתרן בבו ואלדס. זה מפגש מרתק ועוצמתי בין פלמנקו למוסיקה קובנית. דייגו אחד הזמרים הכי גדולים בימנו. לפני שנתיים היה לי את העונג והמזל להופיע עם הרביעייה שלי על אותה במה בפסטיבל בדרום צרפת. כולנו מעריצי סיגלה וזכינו ללילה מלא בהומור מוסיקה אלכוהול וחומרים אסורים יחד עם אחד הגיבורים שלנו.

"Come Down" Anderson .Paak & The Free Nationals: NPR Music Tiny Desk Concert
אנרסון פאק, גרוב היסטרי, מתופף הסטרי וזמר היסטרי.. שיר מלא וויב וכיף לפתוח איתו את השבוע..
כמובן ששווה להקשיב גם לכל הסשן.

הפלייליסט של דור דקל

בואו נודה על האמת, זה בהחלט לא הז'אנר שאני בדרך כלל מפרסמת. עם זאת… דווקא בגלל זה, כל כך התלהבתי לפרסם אותו… דור דקל, מפיק מוזיקלי, שדרן רדיו שחוגג 10 שנים לתוכנית שלו "Line out" ברדיוס מביא השבוע (6.6) את camelphat.
מה הוא אומר על זה?

סצנת האנדרגראונד הולכת ומתקרבת יותר ויותר אל המיינסטרים. בארצנו הקטנטונת זה אפילו עוד יותר בולט. יחד עם זאת, בודדים הטרקים שמנוגנים במרתפים האפלים והופכים ללהיטים של ממש. טרק אנדרגראונד בין אם זה טכנו, האוס ,פרוגרסיב וכו, בד"ב נכתב במבנה ובאורך של קטע מועדונים, גם אם יש בו מילים. אלו שמצליחים לעשות את זה, ועדיין לשמור על שמם הטוב כדי ג'יים מחתרתיים ומגניבים, זוכים לתהילת עולמים.

ב6 ביוני ינחתו כאן קאמלפאט להופעה ראשונה בישראל. למרות שרובכם מכירים אותם מהלהיט ההוא, קאמלפאט קיימים ומנגנים כבר משנת 2008. בשבילם, להתקבל להיות רזדנטים במועדון במנצ'סטר היה פסגת החלומות. היום הם כבר צריכים מטוס פרטי.

אז איך קורה שטרק נישתי של מועדון הופך להיות להיט רדיו עם מליוני צפיות והשמעות?

קבלו 5 להיטי אנדרגראונד שהפכו להיות להיטי מיינסטרים שכולם מכירים:

CAMELPHAT – COLA

נתחיל עם קאמלפאט שלכבודם התכנסנו. הטרק הזה נוצר כקטע מועדונים שבלט מעל כולם ב2017. המקצב המהפנט והווקאל הסקסי של אלדרברוק לא השאירו את הקהל אדיש, שרצה לשמוע את הטרק גם אח"כ בבית, באוטו ובעצם בכל מקום אפשרי. זה די משעשע לחשוב על העובדה שאתה נוסע לעבודה בבוקר, ושומע ברדיו טרק ששמעת אתמול בלילה במועדון. ואכן קולה הצליח לפרוץ את גבולות האנדרגראונד, להכנס לפלייליסט יום בכל העולם ואפילו להיות מועמד לפרס גראמי. עם 90 מליון צפיות ביוטיוב ו-130 מליון האזנות בספוטיפיי, מישהו יכול להתווכח בכלל?

DENNIS FERRER – HEY HEY

בדומה לקולה רק 7 שנים קודם לכן, דניס פרר, אחד מהדי גיים המוכרים והמוערכים מצליח לחדור אל לב המיינסטרים עם היי היי. מה שהתחיל כטרק שהיה מרים את המועדונים האפלים ב-5 בבוקר, הפך במהרה ללהיט רדיו ולאחד מהמנוני הקלאב המוכרים ביותר בכל הזמנים. גם דניס לא התכוון בכלל ליצור להיט מיינסטרים מה שלטענתו אז פגע במעמדו כדי ג'יי אנדרגראונד ומאז הוא לא מנגן אותו בסטים שלו.

JENIA & JINGA – TAKADOOM

אחד מהכוכבים המקומיים שיחמם את קאמלפאט בישראל, ששום ליין אפ לא שלם בלעדיו. ג'ניה מצליח בשנים האחרונות לפרוץ אל מחוץ גבולות ישראל, כאן כבר מזמן הוכיח את יכולתו. כשבאמתחתו נסיון רב שנים בסצינה, אין ספק שיכבוש גם את ארצות הניכר.

טאקאדום, הטרק שלו עם ג'ינגה, הצליח לפרוץ את גבולות האנדרגראונד אל לב המיינסטרים, כשכבש את הטופ 20 במצעד השירים הכי משוזמים בישראל, והיום מנוגן בכל חור אפשרי. אפילו בחתונות.

Whilk & Misky – CLAP YOUR HANDS (Solomun Remix)

הנה עוד דוגמה מצויינת לדי ג'יי שנמצא בשטח כבר 15 שנה ורק בשנים האחרונות זוכה להכרה בינלאומית. הדי ג'יי הבוסני שפירק את הפארק בעצמאות האחרון הוא ללא ספק אחד השמות הגדולים עכשיו בעולם. מכונה של עבודה וכשרון בלתי נדלה. מי היה בכלל מאמין שדי ג'יי אנדרגראונד יכול להביא 25 אלף איש בישראל, הרבה יותר די ג'יים עם להיטים פופולאריים. אם תשאלו כל אחד איזה טרק של סולומון הוא מכיר – הוא יגיד קלאפ יור האנדז. ומי זוכר שזה בכלל רמיקס…

PRYDA – PJANOO

כנראה הדי ג'יי והמפיק הגדול של דורנו, אריק פריץ השבדי הפועל תחת כמה כובעים. אז נכון היו לו כמה להיטים שהפכו להיות להיטי דאנס מסחריים, אבל גם אותם הוא מצליח לעשות באלגנטיות ואינטליגנטיות רבה. הטרק הזה התחיל כטרק פסנתרים באווירת הקיץ של איביזה, ולמרות שאין בו מילים, זכה להצלחה גדולה והפך לאחד מהמנוני ההאוס הגדולים בכל הזמנים.

הפלייליסט של מוריה אור – MARBL

השירים של מוריה אור מתקשרים אצלי תמיד ללונדון. כן, העיר לונדון.
אני יודעת שזה משפט שדורש הסבר, אבל לא תמיד הוא בנמצא. לונדון היא העיר האהובה עלי ביקום כולו. כשאני מדמיינת את עצמי בורחת מהכל, זה ללונדון. כשאני חושבת מה הולך להיות היעד הבא שלי כדי לנוח, לונדון. כשאני עושה לי קליפים מדומיינים לשירים שאני אוהבת… הבנתם. לונדון.
יכול להיות שזה מתקשר לי לעיר בגלל שאני יודעת שאת האלבום הראשון שלה היא כתבה בחלקו (או אולי את כולו?) שם. יכול להיות שסתם אני מקשרת שני דברים שאני אוהבת – צלילים וקולות, רגשות עזים עם רוך שמספר עליהם – עיר שעושה לי טוב ושירים שעושים לי נעים בלב.
גם השירים שבחרה מוריה לפלייליסט שלה, לקראת ההופעה בשבת, עושים לי חמים (ורצון לברוח ללונדון)

A Case of You / Joni Mitchell
ג׳וני מיטשל היא אחת מכותבות השירים הכי מדוייקות ומעוררות השראה, ובשיר הזה, היא הצליחה להתעלות אפילו על עצמה.
היא מצליחה להכניס אותי מאחורי המשקפיים שלה ולתת לי תחושה מלאה של החוויה שלה.
מערכות יחסים אינן דבר פשוט, ובמהלך כל חיינו הבוגרים אנחנו בוחנים אותן, מתנסים בהן, מנסים למצוא את האופן הנכון להתנהל בתוכן ולשמור על האני שלנו במקביל.
היא כותבת ״Right when our love got lost, you said “I am as constant as a northern star, and I said – constantly in the darkness”, אי הבנה, ריחוק, פער, ובכפיפה אחת, חיה גם זו שיכולה לשתות case שלם שלו, כמו יין, ועדיין לא ליפול מהרגליים.
אני מתרגשת ממנו עם כל שמיעה.

Mirrorball / Elbow
השיר הכי מופלא מהאלבום הזה, שהוא הכי מופלא מכל האלבומים שלהם. אס מכל הבחינות, מילים, מוזיקה והפקה.
הוא מתאר התעוררות אל תוך בוקר חדש, לאחר לילה עם האהבה החדשה שלו, נוגע במה שכולנו חווים בלי שהצלחנו לתאר אותו בכזה קסם, על איך אהבה חדשה יכולה לצבוע את כל החיים הרגילים שלנו בצבעים אחרים, והכל נשאר בדיוק אותו הדבר, אבל הוא אחר לגמרי: “You made the moon our mirrorball, the streets an empty stage, the city sirens violins, everything has changes”.

The Blower’s Daughter
אני לא יודעת לשים את האצבע על מה בשיר הזה ממיס אותי. אולי המוזיקה, אולי ההפקה הקטנה, אולי הביצוע שלו ואולי הכל ביחד.

מספיק בן אדם / מוניקה סקס
אני פחות אוהבת לדבר על הדברים המאד מאד אישיים, אז רק אכתוב שמישהו מאד משמעותי עבורי הקדיש לי אותו והפך את הרגע הזה למאד משמעותי גם כן.
עד היום כשאני שומעת אותו, הוא מעלה לי חיוך ומפרפר לי בבטן.

מותק את אצלי בראש
כי בוב דילן ושלומי שבן

MARBL , מוריה אור, הופעת השקת אלבום, יום שבת (4.5), 21:30, תיאטרון תמונע