הפלייליסט של אוריאל הרמן

פעם שאלו אותי מה אני מעדיפה במוזיקה – את המילים או את המנגינה. מבלי לחשוב אמרתי "מילים". אני בן אדם של מילים, של אותיות. כשאני שומעת שיר זה הדבר הראשון שאני שמה לב אליו. למרות שניגנתי המון שנים, הצלילים עצמם מגיעים אלי רק אחר כך. אוריאל הרמן הוא בין היחידים שמצליח לאפשר לי להקשיב למוזיקה שלמה ללא הפרעה – רק הצלילים של הפסנתר, של התופים, של כלי הנשיפה. הקונטראבס שפתאום שם אצלי הכל ביחדות זמן…
בשבוע הבא (25.7) ישיק הרמן את האלבום Face to Face. בהופעה יתארחו רביד כחלני, מארק אליהו, ואילן בר לביא.
רגע לפני שאתם ממשיכים לפלייליסט שבחר (הו… איזה פלייליסט), תנו קפיצה לספוטיפי שלו ותקשיבו לשיר 'היו לילות'. מלב העובדה שזה אחד השירים שאני הכי אוהבת ומתרגשת מהם, הביצוע פה פשוט מושלם!

Elis Regina – Vou Deitar e Rolar
אליס ראג׳ינה היא אולי הזמרת הכי מדהימה ששמעתי.
חוש הקצב המטורף שלה, החופש בפרייזינג והנונשלנטיות הם רק חלק מהדברים שהופכים אותה לכזו.
ההקלטה הזו היא מתוך סשן מצולם משנת 1973 – שווה מאוד להקשיב לסשן כולו.



Nick Drake- Riverman
שקט קסום. שיר מושלם. זמר מושלם.
הסינגר סונג רייטר הכי רגיש שיש. השיר כתוב על משקל של 5/4 ועדיין זורם כמו נהר. התפקיד כלי קשת בסוף שכתב Harry Robertson עוצר נשימה.

Miles Davis – Flamenco Sketches
כמובן שזהו אחד האלבומים האייקונים ביותר, הלחן של מיילס דיוייס וביל אוונס (המושלם!) גאוני, והנגינה וההקלטה אפילו עוד יותר (קולטריין!!!). פשוט קסם!

Diego El Cigala and Bebo Valdes | Hubo un Lugar & Cuba Linda
דייגו סיגאלה והפסנתרן בבו ואלדס. זה מפגש מרתק ועוצמתי בין פלמנקו למוסיקה קובנית. דייגו אחד הזמרים הכי גדולים בימנו. לפני שנתיים היה לי את העונג והמזל להופיע עם הרביעייה שלי על אותה במה בפסטיבל בדרום צרפת. כולנו מעריצי סיגלה וזכינו ללילה מלא בהומור מוסיקה אלכוהול וחומרים אסורים יחד עם אחד הגיבורים שלנו.

"Come Down" Anderson .Paak & The Free Nationals: NPR Music Tiny Desk Concert
אנרסון פאק, גרוב היסטרי, מתופף הסטרי וזמר היסטרי.. שיר מלא וויב וכיף לפתוח איתו את השבוע..
כמובן ששווה להקשיב גם לכל הסשן.

הפלייליסט של דור דקל

בואו נודה על האמת, זה בהחלט לא הז'אנר שאני בדרך כלל מפרסמת. עם זאת… דווקא בגלל זה, כל כך התלהבתי לפרסם אותו… דור דקל, מפיק מוזיקלי, שדרן רדיו שחוגג 10 שנים לתוכנית שלו "Line out" ברדיוס מביא השבוע (6.6) את camelphat.
מה הוא אומר על זה?

סצנת האנדרגראונד הולכת ומתקרבת יותר ויותר אל המיינסטרים. בארצנו הקטנטונת זה אפילו עוד יותר בולט. יחד עם זאת, בודדים הטרקים שמנוגנים במרתפים האפלים והופכים ללהיטים של ממש. טרק אנדרגראונד בין אם זה טכנו, האוס ,פרוגרסיב וכו, בד"ב נכתב במבנה ובאורך של קטע מועדונים, גם אם יש בו מילים. אלו שמצליחים לעשות את זה, ועדיין לשמור על שמם הטוב כדי ג'יים מחתרתיים ומגניבים, זוכים לתהילת עולמים.

ב6 ביוני ינחתו כאן קאמלפאט להופעה ראשונה בישראל. למרות שרובכם מכירים אותם מהלהיט ההוא, קאמלפאט קיימים ומנגנים כבר משנת 2008. בשבילם, להתקבל להיות רזדנטים במועדון במנצ'סטר היה פסגת החלומות. היום הם כבר צריכים מטוס פרטי.

אז איך קורה שטרק נישתי של מועדון הופך להיות להיט רדיו עם מליוני צפיות והשמעות?

קבלו 5 להיטי אנדרגראונד שהפכו להיות להיטי מיינסטרים שכולם מכירים:

CAMELPHAT – COLA

נתחיל עם קאמלפאט שלכבודם התכנסנו. הטרק הזה נוצר כקטע מועדונים שבלט מעל כולם ב2017. המקצב המהפנט והווקאל הסקסי של אלדרברוק לא השאירו את הקהל אדיש, שרצה לשמוע את הטרק גם אח"כ בבית, באוטו ובעצם בכל מקום אפשרי. זה די משעשע לחשוב על העובדה שאתה נוסע לעבודה בבוקר, ושומע ברדיו טרק ששמעת אתמול בלילה במועדון. ואכן קולה הצליח לפרוץ את גבולות האנדרגראונד, להכנס לפלייליסט יום בכל העולם ואפילו להיות מועמד לפרס גראמי. עם 90 מליון צפיות ביוטיוב ו-130 מליון האזנות בספוטיפיי, מישהו יכול להתווכח בכלל?

DENNIS FERRER – HEY HEY

בדומה לקולה רק 7 שנים קודם לכן, דניס פרר, אחד מהדי גיים המוכרים והמוערכים מצליח לחדור אל לב המיינסטרים עם היי היי. מה שהתחיל כטרק שהיה מרים את המועדונים האפלים ב-5 בבוקר, הפך במהרה ללהיט רדיו ולאחד מהמנוני הקלאב המוכרים ביותר בכל הזמנים. גם דניס לא התכוון בכלל ליצור להיט מיינסטרים מה שלטענתו אז פגע במעמדו כדי ג'יי אנדרגראונד ומאז הוא לא מנגן אותו בסטים שלו.

JENIA & JINGA – TAKADOOM

אחד מהכוכבים המקומיים שיחמם את קאמלפאט בישראל, ששום ליין אפ לא שלם בלעדיו. ג'ניה מצליח בשנים האחרונות לפרוץ אל מחוץ גבולות ישראל, כאן כבר מזמן הוכיח את יכולתו. כשבאמתחתו נסיון רב שנים בסצינה, אין ספק שיכבוש גם את ארצות הניכר.

טאקאדום, הטרק שלו עם ג'ינגה, הצליח לפרוץ את גבולות האנדרגראונד אל לב המיינסטרים, כשכבש את הטופ 20 במצעד השירים הכי משוזמים בישראל, והיום מנוגן בכל חור אפשרי. אפילו בחתונות.

Whilk & Misky – CLAP YOUR HANDS (Solomun Remix)

הנה עוד דוגמה מצויינת לדי ג'יי שנמצא בשטח כבר 15 שנה ורק בשנים האחרונות זוכה להכרה בינלאומית. הדי ג'יי הבוסני שפירק את הפארק בעצמאות האחרון הוא ללא ספק אחד השמות הגדולים עכשיו בעולם. מכונה של עבודה וכשרון בלתי נדלה. מי היה בכלל מאמין שדי ג'יי אנדרגראונד יכול להביא 25 אלף איש בישראל, הרבה יותר די ג'יים עם להיטים פופולאריים. אם תשאלו כל אחד איזה טרק של סולומון הוא מכיר – הוא יגיד קלאפ יור האנדז. ומי זוכר שזה בכלל רמיקס…

PRYDA – PJANOO

כנראה הדי ג'יי והמפיק הגדול של דורנו, אריק פריץ השבדי הפועל תחת כמה כובעים. אז נכון היו לו כמה להיטים שהפכו להיות להיטי דאנס מסחריים, אבל גם אותם הוא מצליח לעשות באלגנטיות ואינטליגנטיות רבה. הטרק הזה התחיל כטרק פסנתרים באווירת הקיץ של איביזה, ולמרות שאין בו מילים, זכה להצלחה גדולה והפך לאחד מהמנוני ההאוס הגדולים בכל הזמנים.

הפלייליסט של מוריה אור – MARBL

השירים של מוריה אור מתקשרים אצלי תמיד ללונדון. כן, העיר לונדון.
אני יודעת שזה משפט שדורש הסבר, אבל לא תמיד הוא בנמצא. לונדון היא העיר האהובה עלי ביקום כולו. כשאני מדמיינת את עצמי בורחת מהכל, זה ללונדון. כשאני חושבת מה הולך להיות היעד הבא שלי כדי לנוח, לונדון. כשאני עושה לי קליפים מדומיינים לשירים שאני אוהבת… הבנתם. לונדון.
יכול להיות שזה מתקשר לי לעיר בגלל שאני יודעת שאת האלבום הראשון שלה היא כתבה בחלקו (או אולי את כולו?) שם. יכול להיות שסתם אני מקשרת שני דברים שאני אוהבת – צלילים וקולות, רגשות עזים עם רוך שמספר עליהם – עיר שעושה לי טוב ושירים שעושים לי נעים בלב.
גם השירים שבחרה מוריה לפלייליסט שלה, לקראת ההופעה בשבת, עושים לי חמים (ורצון לברוח ללונדון)

A Case of You / Joni Mitchell
ג׳וני מיטשל היא אחת מכותבות השירים הכי מדוייקות ומעוררות השראה, ובשיר הזה, היא הצליחה להתעלות אפילו על עצמה.
היא מצליחה להכניס אותי מאחורי המשקפיים שלה ולתת לי תחושה מלאה של החוויה שלה.
מערכות יחסים אינן דבר פשוט, ובמהלך כל חיינו הבוגרים אנחנו בוחנים אותן, מתנסים בהן, מנסים למצוא את האופן הנכון להתנהל בתוכן ולשמור על האני שלנו במקביל.
היא כותבת ״Right when our love got lost, you said “I am as constant as a northern star, and I said – constantly in the darkness”, אי הבנה, ריחוק, פער, ובכפיפה אחת, חיה גם זו שיכולה לשתות case שלם שלו, כמו יין, ועדיין לא ליפול מהרגליים.
אני מתרגשת ממנו עם כל שמיעה.

Mirrorball / Elbow
השיר הכי מופלא מהאלבום הזה, שהוא הכי מופלא מכל האלבומים שלהם. אס מכל הבחינות, מילים, מוזיקה והפקה.
הוא מתאר התעוררות אל תוך בוקר חדש, לאחר לילה עם האהבה החדשה שלו, נוגע במה שכולנו חווים בלי שהצלחנו לתאר אותו בכזה קסם, על איך אהבה חדשה יכולה לצבוע את כל החיים הרגילים שלנו בצבעים אחרים, והכל נשאר בדיוק אותו הדבר, אבל הוא אחר לגמרי: “You made the moon our mirrorball, the streets an empty stage, the city sirens violins, everything has changes”.

The Blower’s Daughter
אני לא יודעת לשים את האצבע על מה בשיר הזה ממיס אותי. אולי המוזיקה, אולי ההפקה הקטנה, אולי הביצוע שלו ואולי הכל ביחד.

מספיק בן אדם / מוניקה סקס
אני פחות אוהבת לדבר על הדברים המאד מאד אישיים, אז רק אכתוב שמישהו מאד משמעותי עבורי הקדיש לי אותו והפך את הרגע הזה למאד משמעותי גם כן.
עד היום כשאני שומעת אותו, הוא מעלה לי חיוך ומפרפר לי בבטן.

מותק את אצלי בראש
כי בוב דילן ושלומי שבן

MARBL , מוריה אור, הופעת השקת אלבום, יום שבת (4.5), 21:30, תיאטרון תמונע

הפלייליסט של – Benjamin's Brother

רציתי לכתוב איך הכרתי את יוסף באך. רציתי לספר מה היה השיר הראשון ששמעתי. אבל תוך כדי שאני חושבת על זה, פתאום נזכרתי בלילה אחד. ליל שישי די מעורפל. יצאתי כהרגלי מהלוציפר (הו לוציפר) ורח' אלנבי היה קשוח אלי. מרחוק ראיתי את אבישי קשת, שהוא חבר טוב ואיש נחמה באופן כללי, מתהלך לו עם יוסף ואלכס. שתינו יחד עוד צ'ייסר, אכלנו פיצה. הרגשנו זקנים להפליא.
אבל אז ברגע אחד הם הטיסו אותי (דמיונית כמובן) לנורבגיה. הרחוב הקשוח הפך לנהר קפוא, צפירות המכוניות הפכו לצלילים נעימים והאנשים השיכורים של ליל שישי נעלמו.
כששאלתי למה לטוס כ"כ רחוק כדי להקליט אלבום, התשובה הייתה: "חכי שתשמעי" אז חיכיתי. וזה מצוין.
כל כך מצוין!
האמת שיכול להיות שבמרחק הזמן עשיתי לערב ההוא אידאליזציה. אולי הפיצה באלנבי הייתה כבדה מדי. אבל אחרי שהקשבתי לאלבום, הערב ההוא קיבל קסם משלו.
צריך להקשיב כמה פעמים לאלבום כדי לגלות את כל הרבדים שלו. לגלות שבמקום שיש צלילים רכים, מסתתר למעשה המון קושי. במקום שיש חיספוס מסתתרת כמיהה.

לכבוד השקת האלבום ביום רביעי, בחרו חברי הלהקה את השירים שמעוררים בהם השראה. איזה כיף שכולם פה…

הבחירה של ארנון – Nine Inch Nails – Head Like a Hole
את NIN הכרתי באיזור התיכון, מאוד דארק ולא פולטיקלי קורקט, נותן בראש וחדשני הסאונדים והאלקטרוניקה ופורץ דרך מבחינתי. בנוסף, שיר ראשון מהאלבום הראשון, שמקרה יצא בשנה שבה נולדתי.

הבחירה של תומר – Metallica – For Whom The Bell Tolls
הלהקה שהכניסה אותי למוזיקה! השיר הזה הוא הסיבה שרציתי לעלות על במות, ובנוסף, בחרתי בו גם לזכרו של הבסיסט האגדי קליפ בורטון.

הבחירה של אלכס – UNKLE feat. Thom Yorke – Rabbit In Your Headlights
השיר הזה מהווה בעיניי את השילוב המושלם בין אמן אלקטרוני, לאמן נערץ אחר – תום יורק.

הבחירה של בר הוס – Elvis Costello – I Want You
I want you הוא שיר אהבה קנאה פשוט אבל מאד אקספרסיבי שמצליח למרות המבנה החזרתי וחסר הפזמון לעניין כל שנייה, ושיאו בסולו גיטרה המורכב משני צלילים בלבד – ״לס איז מור״ במיטבו

הבחירה של יוסף – Damien Rice – Folk Circle – PEOPLE 2018
זכיתי לראות את הביצוע הזה בלייב, לצידו של הסקסופוניסט של בון איבר, ושנינו יצאנו עם פה פעור מהתרגשות. התגלגלתי לפסטיבל הזה, דרך ג'סטין ורנון הלא הוא BON IVER, שהקים אותו, והצלחנו אני ותומר, להשתחל לשם בתור מתנדבים. דמיאן מייצג את האדם הפשוט, שדבר מלבד מוזיקה לא מעניין אותו. בבגדים בלויים, יחף, מחובר בצורה מלאה לגיטרה ולקול שלו ובשילוב מקהלת קנטוס דומוס, הפכו את אולם הקונצרטים SAAL1 לחלום מוזיקלי אמיתי.

הפלייליסט של רות דנון

אני עוקב תאחר רות דנון כבר די הרבה זמן. הכרנו אי שם ב-2016 (וירטואלית לפחות) כשכתבתי על FOREST. אח"כ המשכנו להתעדכן בפרויקטים שונים שהיא הייתה מעורבת בהם, במוזיקה הנהדרת שהיא יצרה ובכלל בחיים!
יש מתח תמידי בין הדברים שהיא יוצרת. בין הרוגע לסערה. אדג'י במובן הכי מעניין של המילה. והיא באמת מעניינת. השירים לא תמיד קלים, תמיד מותחים עוד שריר של מחשבה, של עומק. חיספוס מוזיקלי כזה שדורש לחפש הקלה בקול של רות דנון.
המשפט האהוב עלי בשיר משהו מתקרב: "חדי העין יוכלו להבחין בעננת אבק דקמתרוממת במרחק". כמה שהמשפט הזה מדוייק לי. לתקופה.
לקראת השקת אלבום הבכורה שלה ביום שבת, הנה הבחירות שלה לשירים מעוררי השראה וזכרון.

Beth Gibbons and Rustin Man – Mysteries
קשה לי לבחור שיר אחד מהאלבום הזה. כל שיר בו הוא פנינה יפה ועדינה וכואבת. שיתוף פעולה מפעים של שני מוזיקאים אדירים, שהיו השראה גדולה עבורי בכל מה שקשור ביחס בין דרמה לשקט.

PJ Harvey – Shame
בושה היא צל האהבה. לא צריך לומר הרבה יותר מזה. שיר קטן וחד כמו קוץ ומלא בפראיות הזו של פי ג'יי שמצליחה לזעוק הכל ממעמקי הלב והבטן.

לנעול את הדלת – שר ניב
שר ניב היא מוזיקאית אדירה, משוררת מופלאה וגיטריסטית ייחודית (וגם חברה טובה שלי). זה שיר מהאלבום הראשון שלה, מלא בכנות, אומץ ומוזיקליות עמוקה. כאן בביצוע לייב יחד עם ההרכב שלה, שמנגנת בו גם רוני וגנר, שתיהן השראה גדולה עבורי וזכיתי לנגן איתן ולעבוד איתן.

Nico – You Forget To Answer
שיר מהאלבום הרביעי של ניקו The End… משנת 1974. פה היא שרה עם המבטא הכבד שלה "When I remember what to say, you will know me again" ואני מזדהה עם התחושה הזו, המבולבלת שלה, שלא זוכרת מה רצתה לומר מלכתחילה.

לילה לילה – אסתר עופרים
אסתר עופרים היא קול שמלווה אותי מילדות. בשיר הזה, משהו בנוכחות הקרה והזקופה שלה מצליח לתת מקום מישיר מבט ולא מתחנף למילים של אלתרמן, ויחד עם הלחן של מרדכי זעירא, התוצאה תמיד מפחידה ומכשפת בו זמנית.

מה שלא נאמר, הופעת השקת אלבום בכורה של רות דנון, התיבה (יפו), יום שבת (13.4), 21:00

הפלייליסט של ג'ייק אסולין

במשך עשור כתב ג'ייק אסולין שירים למגירה. לפני כשנתיים חבר לגיא שמי (מוזיקאי מוכשר בעצמו) ואט אט הקליט את האלבום. הטקסטים מתארים מצב קיים, מפרקים אותו, מחפשים את המהות והאמת. מבקש לנער קצת את האבק והחול מעוור אותנו. רגע לפני השקת אלבום הבכורה, ״לא ימצאו כאן כלום״ ביום ג' (12.3), הוא ייצר פלייליסט משובח מאוד שמכניס אותנו קצת יותר לעולם שלו…
(ואם כבר דיברנו על גיא שמי… תנו קפיצה להמשך הפוסט)

Song For The Dead – Queens Of The Stone Age
מת על הריפים שלהם , על הסאונד שלהם ועל איך שהלהקה הזו מתפתחת כל אלבום. הם קצת נרגעו עם הנגריית גיטרות שלהם בשנים האחרונות ( לא שזה בהכרח רע) אבל פה הם עדיין בשיא אונם, מבחינתי הדובדבן בקצפת של האלבום המצוין הזה!

טום וויטס – Tango Til They're Sour
בשנים האחרונות אני רק מגלה אותו יותר ויותר. תמיד היה לי 'אחגדול' מוזיקלי. דמות כריזמטית וכובשת שיכלתי להסתכל עליה בהערצה ולייחל להיות כמותה. זה התחיל בקורט קוביין המשיך בלאונרד כהן וכבר כמה שנים זה האיש הענק הזה, עם הקול האדיר הזה. מי צריך דיסטורשן כשיש לך מיתרים כאלה בגרון ?

לא – יש לי חברה
גיא שמי , שהפיק מוזיקלית את האלבום שלי ' לא ימצאו כאן כלום' וניגן בו גיטרות וכינורות , מוביל כבר כמה שנים הרכב צנוע ויפהפה בשם "לא" . שום דבר שם לא קונווציונאלי וכל שמיעה אתה מגלה עוד משהו קטן שהחביאו לך בעיבוד ואני עף על זה. פה הכנסתי שני ציפורים כי הם מבצעים שיר של 'טיפקס' – אחת הלהקות שעשו מהפכה במוזיקת הפופ בארץ כשהכניסו לרדיו מוזיקה מזרחית מהדלת הראשית.

אדומי השפתות – מה לך יחידה
אני אוהב את ברי סחרוף בכל צורה, אבל הפרויקט הזה של שירי אבן גבירול יחד עם רע מוכיח הוא הכי מיוחד עבורי. כחובב פיוטים של משוררי ימי הביניים (בעיקר מתוך התפילות), וכמי שהתנסה בהלחנת שירי משוררים לא פעם (בעיקר למגירה), האלבום הזה מצליח להפיח רוח חיים בטקסטים המליציים ולהכניס אותך לעניין בלי להיות ארכאי ומאולץ כמו שקורה לפעמים עם אלבומי שירי משוררים. הוא רענן, מתוחכם ועשיר בצבעים ואווירה.

Reckoner – Radiohead
אין הרבה מה להוסיף. ה-להקה הכי משפיעה מבחינתי במוזיקה בעשרים שנה האחרונות. תמיד צעד אחד לפני כולם בכל מה שהם נוגעים בו. את השיר הזה ספיציפית אני יכול לשמוע בלופים כמו שהוא ואז גם לנגן את גרסת הכיסוי הנהדרת של (ג)נרלס ברקלי לשיר הזה .

ג'ייק אסולין / לא ימצאו כאן כלום / השקת האלבום / יום ג' 12.3 / לבונטין 7

הפלייליסט של דב המר

נתחיל בזה שאני מנהלת מערכת יחסים אמביוולנטית עם בלוז וג'אז. שנים שניגנתי בסקספון, שנים שניגנתי בלוז עם הסקסופון. שנים שבכל שישי בערב אבא שלי היה משמיע לי צלילים של בי בי קינג, בילי הולידאיי. שנים שאני מתלהבת משיר, שניים ואז נוטשת. ביום יום, למרות שאני יודעת שיש דברים חדשים וטובים, אני ממש מתקשה להביא את עצמי להקשיב לזה. וחבל.
כי אז מגיע מישהו כמו דה המר שמוציא דברים מעניינים מאוד ועושה פלייליסט עם שירים משובחים ממש. ואני נזכרת כמה אני אוהבת את הבלוז.
אז תודה לדב שבחר את השירים הקסומים האלה ואפילו סיפר למה….

Muddy Waters – "The same thing"
מאדי ווטרס היה זמר הבלוז האהוב עלי מאז ומעולם, ואת השיר הזה כתב גדול משוררי הבלוז, ווילי דיקסון. השילוב של הקול המדהים של מאדי עם המילים נוטפות הזימה של דיקסון הוא פשוט מהפנט. כמו הרבה שירים , ניגנתי את זה בתחילת דרכי בבלוז,עם מורי ורבי טד קופר ,עוד לפני ששמעתי את המקור.

Howling Wolf – "Smokestack lightning"
האולינג וולף הוא המתחרה של מאדי ווטרס על תואר גדול זמרי הבלוז (קצת כמו היריבות בין הביטלס והסטונס ….קשה להכריז על מנצח…) והקול שלו לא פחות ייחודי. השיר זה, כמו הרבה מהשירים שאני אהב יש בו רק אקורד אחד ומבוסס על קצב ורגש – ויש בו את צליל המפוחית הפרימיטיבי- אך- עוצמתי של וולף…

Junior Wells – "Early in the morning"
ג'וניור וולס הוא אחד מהאלילים שלי – השילוב המושלם של זמר מדהים, נגן מפוחית מלא רגש , ופרפורמר בסדר גודל של ג'יימס בראון….מודה לאלוהים שהיה לי הזדמנות לראות אותו בהופעה כמה פעמים לפני שנפטר

John Lee Hooker & Canned heat – "Burning Hell"
האלבום המשותף של הוקר עם להקת הרוק Canned Heat הוא אלבום פשוט מושלם. הוקר הוא אגדת בלוז, ז'אנר של איש אחד, והצעירים ההיפים האלה איכשהו התאימו לו כמו כפפה ליד, בעיקר נגינת המפוחית הגאונית של אלן ווילסון .

Ben Harper & Charlie Musselwhite – "No mercy in this land"
לכל מי שחושב שהבלוז הוא ז'אנר מהעבר בלבד, אני מציג את שיתוף הפעולה של שני האמנים האדירים האלה. צ'רלי מאסלוויט הוא נגן מפוחית ייחודי ובלוזיסט קלאסי בו-זמנית, ובן הארפר כותב שירי בלוז מדהימים ולוקח את הז'אנר אל תוך המאה ה 21

הפלייליסט של עודד גדיר

לפחות פעם ביום תשמעו אותי אומרת שנמאס לי מרשתות חברתיות. שבא לי לסגור את הפייסבוק ושהפוסט הבא יהיה הפוסט האחרון שלי בבלוג. אבל אז אני מקבלת למייל פניה של מוזיקאי שמעניין אותי והכל נשכח. כך בדיוק היה עם עודד גדיר ששלח לי שיר שלו, ולמרות שלא שמעתי את השירים שלו קודם לכן, הבנתי שכנראה היום הוא לא היום שאסגור את הבלוג או את האינטרנט. אחרת איך אוכל לכתוב עליו פה וליהנות מהפלייליסט שלו?

all out of love – Air suplly
כשהייתי בכיתה ח' הייתי מאוהב בילדה אחת מכיתה ז'. מרחוק. רק הסתכלתי עליה. הגנבתי מבטים. חיפשתי אותה בחצר ביה"ס. במשך איזה שבועיים הייתי שיכור לגמרי.
בלי להחליף איתה מילה. וזה היה השיר שליווה את הסערה הרגשית הזו. כל הזמן שרתי אותו לעצמי.

Hide in your shell – Supertramp
השיר הזה והלהקה הזו בכלל הרחיבו עבורי את גבולות הז'אנר – 'שיר'. מי שיעקבו אחרי המבנה יראה שזה כל כך לא בית – פזמון…הם גם מרחיבים את גבולות הרית'םסקשן.
בשונה מהביטלס ואחרים שמניחים 'על' הרית'ם סקשן כלים נוספים, אצלם העיבוד הבסיסי מורכב מהמון צבעים. חושב עליהם כעל ראוול(מלחין צרפתי קלאסי,הבולרו של..) של הרוקנרול.
יש איתם, כמו עם פרינס, איזה סיפור של ענייני זכויות ואי אפשר למצוא אותם כלהקה ביוטיוב. אז הנה קישור של הסולן שלהם מבצע את השיר.
הביצוע הכי טוב הוא של תקליט מהופעה חיה שלהם בפאריס, 1979. כדאי לחפש.

Barbra Streisand & Barry Gibb – What Kind Of Fool
זה שיר שאני נוהג כבר שנים לשיר לעצמי כשאני מתמלא כאב של בדידות. נוסע על האופניים ברחובות ת"א ושר. כאילו.."אני כזה מותק, איך את לא רואה את זה..? או איך אתן לא רואות את זה?:))"
בכלל יש לי קטע כזה לשיר לעצמי שירי אהבה קורעים של זמרות. סטרייסנד בעיקר. משעשע. אמיתי.

Further to fly – Paul simon
סיימון הוא בין הכותבים הבודדים שהצליח להתבגר בכתיבה שלו. לכתוב כאיש בוגר ולהביא את האנרגיות של הגיל הכרונולוגי בלי להתחנף ל'העולם שייך לצעירים".
הכתיבה וההלחנה שלו כל כך עדינים, חכמים, עשירים ומלאי השראה. הגיבור הנצחי שלי.
שיר מתוך אלבום נפלא שהוקלט בדרום אמריקה עם מוסיקאים מקומיים( לא, לא גרייסלנד שהוקלט באפריקה, אלא זה שאחריו).

Eminem – Hailies Song
האמן ששמעתי הכי הרבה בעשור האחרון – אמינם. יש לי 3 אלבומים שלו .וחרשתי אותם רבות
מת על הרוק שלו…אבל שם פה דווקא שיר מאד חמוד בו הוא ממש שר!!!! וחושף רכות ורגישות.

Edition Somebody To Love Me – Mark Ronson feat Boy George
למה? כי אני צריך מישהי שתאהב אותי! חחח. "תראה בעיני את הילד שפעם הייתי". ובוי ג'ורג' הזה נפלא. וההפקה של רונסון כל כך רעננה וחד פעמית. קלאסה. יכול לשמוע שוב ושוב ולא נמאס עלי.

הפלייליסט של מיכאל גריילסאמר

אין רגע אהוב עלי יותר בשבוע מאשר קבלת הפלייליסט – לבדוק מה גרם לכינור להישמע כמו שהוא, או לקצב להשתנות פתאום באמצע השיר

את מיכאל גריילסאמר הכרתי רק דרך שיר "יאללה בואי", שהיה שיר קליל ומתוק, עם כינור מקפץ ברקע. אחר כך חבר טוב שגר בברלין, הגיע לביקור בארץ וסיפר לי בהתלהבות על זמר אחד עם שיער ארוך וכינור ששר שירים מעולים ואני חייבת להכיר. מעטים הם הזמרים שהוא מתלהב מהם, ולכן החלטתי להקשיב לכל מה שיכולתי למצוא ברשת. הכינור, בשילוב הקול הנעים שלו, מעוררים משהו אחר בלב ובגוף, כשמקשיבים לו.
השבוע הוא משיק את הסינגל החדש שלו "וכל החיים" בלבונטין, וכידוע… אין רגע אהוב עלי יותר בשבוע מאשר קבלת הפלייליסט – לבדוק מה גרם לכינור להישמע כמו שהוא, או לקצב להשתנות פתאום באמצע השיר… ואיך אפשר להתחיל, מבלי להקשיב קודם כל לשיר שבשבילו התכנסנו:

STING – Shape of my heart
סטינג הוא אחד האהבות הגדולות שלי בשני האחרונות. זה שיר שלו שהרגיע אותי בזמנים לחוצים בשנה האחרונה. הייתי שם את השיר באוטו ונרגע. הוא גם נתן לי השראה לכתוב את השיר החדש ״וכל החיים״.
לא יודע מה בדיוק אבל משהו עבר בי כשכתבתי את השיר. התחושה הרגועה של הזמר, העיבוד החזק מאחורה שמעתי הרבה את השיר וזה בא לידי ביטוי בכתיבה שלי.

Buttering Trio – I cried for you
על השיר החדש שלי ״וכל החיים״ עבדתי עם בנו הנדלר הבסיסט והמפיק המוזיקלי. יש לו הרכב שנקרא באטרינג טריו שאני מאד אוהב. שילוב ממש כיפי של גרוב רגש ואלקטרוני. להקה חלוצית שעושה מוזיקה שונה ומרתקת. ואני אוהב את הקול של הזמרת. היה לי העונג לעבוד עם בנו הנדלר. איש אשכולות, נחמד, סבלני ומוכשר ביותר.

Radiohead – A Moon shaped pool
השיר שחשף בפניי סוג עיבוד של כלי קשת עליו לא ממש חשבתי לפני. השתמשתי בסגנון העיבודי הזה יחד עם בנו הנדלר בהקלטות האחרונות. רדיו זה כל כך הרבה בשבילי. הקול, העיבודים, השוני מכל שאר הדברים שאנחנו שומעים. חוסר הפשרות במוזיקה שלהם. הסיפור שלהם. המופע שלהם שראיתי בפארק הירקון לאחרונה. הכל הכל הכל.

Concerning Hobbit – Howard Shore from "Lord of the rings"
אני חולה קולנוע. מסיים לימודי קולנוע בקרוב ורואה המון סרטים בקולנוע ובבית. שר הטבעות הוא אחד הסרטים הכי אהובים עלי והמוזיקה שלו גם. פרודו הגיבור מאופיין על ידי נעימה כיפית ואירית בכינור. אני מנגן מגיל חמש אבל הפסקתי בצבא. חזרתי לנגן אחרי הצבא מוזיקה אירית והופעתי עם זה בכל העולם.

Game of Thrones "Theme" – Ramin Djawadi
אני אוהב את הסדרה ואת הנעימת פתיחה אותה אחר כך לקחתי כדי לעשות עיבוד מיוחד ל״תקווה״ שנהיה ויראלי. יש משהו כל כך אפי במנגינה הזו ולמרות שלא מדובר בצ׳לו אמיתי שמנגן בו הוא נשמע אמיתי וחזק מאד. אני אוהב מוזיקה אפית של סרטים.

הפלייליסט של טל לוטן

איזה קול יש לטל לוטן! כמה כנות יש בשירים שלה, כמה אמת ויופי. רגישות לעולם והמון אומץ שיוצא החוצה במילים.
אני אוהבת מוזיקאים שמספרים סיפור. שגורמים לי להרגיש כאילו הם כותבים במיוחד בשבילי. ככה הרגשתי כשהקשבתי לטל לוטן ולשירים החדשים שלה.
ביום שבת טל חוגגת יומולדת בהופעה חגיגית, ולכבוד זה יצרה פלייליסט מרגש ונוגע (לא פחות מזה!), שם היא גם מספרת על הבחירות שלה:

חזרתי למוזיקה ששמעתי ממש לפני שהתחלתי לכתוב את השירים לאלבום שלי. אבל במקום ללכת אחורה בזמן, הכרזתי על סט חוקים נוקשים לבחירת השירים לפלייליסט: 1. שיר שפותח אלבום. 2. האלבום יצא בשנה-שנתיים האחרונות. 3. חרשתי בעבר את אחד האלבומים הקודמים. הנה כמה סיפורי אהבה.

EELS – The Deconstruction
הרגע שבו התאהבתי באילז היה כשחבר שלח לי פלייליסט שהוא הכין. היה אמצע הלילה, ושמתי את זה ברקע תוך כדי עבודה. הפלייליסט התנגן בלופ ובפעם השנייה או השלישית שהגיע השיר עם השם הארוך ביקום I'm Going to Stop Pretending That I Didn't Break Your Heart – עצרתי הכל ושאלתי מי זה, מה זה הדבר שובר הלב עם הקול הסדוק הזה. יצאתי למסע בין כל האלבומים והסיפור המטורף האישי שלו, גיליתי כמה יצירות מופת ואני מעריצה מאז. זה השיר הפותח מהאלבום האחרון:

Interpol – If You Really Love Nothing
לילה אחד בתור באיזו סנדוויצ'יה, אמרתי משהו לחברה על אינטרפול. גבר שעמד לידי, עם עיניים קצת מפחידות, בהה בי ושאל: מה הקשר שלך לאינטרפול? חייכתי ואמרתי לו: אני מאזינה להם. אותי שעשע כפל המשמעות, אבל אני חושבת שהוא נכנס לחרדות עד היום. חבל שלא כל האנושות מכירה את הלהקה האדירה הזו, ואם אתם מכירים – אתם חברים. הדיאלוג של הגיטרה והבס יכול לעשות לי את היום, ואני רק מחכה שיגיע רגע בשיר שיהפוך לרפטטיבי, ואני לא ארצה שזה ייגמר. ככה מתחיל האלבום שיצא השנה:

Jesca Hoop – Memories Are Now
את ג'סקה הופ הכרתי במקרה. היא חיממה הופעה של האילז, מלמעלה, בלוקסמבורג (אל תשאלו). לבד על הבמה עם גיטרה היא הפנטה אותי. האלבומים שלה היו לונה פארק של השפעות מוזיקליות. זה כיף כשיוצרת כזו לוקחת אותך בכל שיר למסע אחר. אולי תתאהבו בה גם.

Sufjan Stevens – Wallowa Lake Monster
שמעתי את האלבום האחרון של סופיאן סטיבנס כשהלכתי בשולי כביש ארוך. ארוך כל כך, שהספקתי לעבור על כל השירים כמעט פעמיים. צעדתי על אבנים ועוד אבנים ועוד אבנים, בדרך שלא השתנתה. היה שיר אחד שמיד החלטתי שהוא האהוב עלי, אבל כשחזרתי לשיר הראשון, התחושה שהדרך לא נגמרת התחלפה בתחושה שאני יכולה ללכת שם לנצח. שלוש דקות לתוך השיר הטקסט נגמר ואז מתחיל הרגע המזוקק, שכל מה שהגיע לפניו, היה רק בנייה לקראת הדבר האמיתי.

Regina Spektor – While My Guitar Gently Weeps
אי אפשר בלי רג'ינה ספקטור המלכה, שבמשך תקופה ארוכה האלבומים שלה, בלופ עם שאפל, היו השעון המעורר שלי. אבל כיוון שהיא שחררה ב-2018 רק סינגל, אני נאלצת לשבור את כל החוקים שהכרזתי עליהם – השיר הבא הוא האחרון באלבום ולא הראשון, ולא של רג'ינה אלא מתוך פסקול הסרט קובו ושני המיתרים. אבל איך אפשר לעמוד בפני רג'ינה משולבת עם קולנוע, אנימציה והביטלס.

טל לוטן, הופעה חגיגית, לבונטין 7, 9.2.19,