המלצות 11-15.6

רגע לפני שאני מתחילה:
בשגרה אני משתדלת לשלב בין מוזיקה ותערוכות. מגוונת לי את השבוע ככל שאפשר (למרות שאני מודה שהנטייה הטבעית שלי היא יותר לכיוון המוזיקה). אז היה פוסטים על תרבות בבית, והיו המלצות כלליות וכנראה שאין מנוס… הפעם רוב ההמלצות על תערוכות (קורנה איז א ביץ'). אבל… בין לבין שילבתי בשירים חדשים שיצאו לאחרונה ואני מאוד אוהבת

אגב, בחרתי שלא לפתוח ברחשי ליבי כפי שאני עושה בדר כלל, רק בגלל שאני מרגישה שעשיתי את זה מספיק בקורונה. בא לי לחזור לשגרה

תערוכה:
מה? קוראת לאלה
מתי? כל יום – עד נובמבר 2020
איפה? בית העיר, רח' ביאליק 27 תל-אביב
למה? תערוכה על טהרת היצירה הנשית. העבודות הנפרשות על פני חלל בית העיר ממחישות את הרעיונות העולים בגיליון הביכורים של כתב העת העוסק בשאלה "מי היא אלה?", ובאידאת "האלה" ושברה. בימת התערוכה מאפשרת להציג מדיומים שלא נכנסים בין הדפים כמו וידאו, פרפורמנס, מוזיקה ומיצב – מתוך אמונה שכל אלו מעצימים זה את זה ואת חווית התערוכה כולה. התערוכה בשיתוף עם כתב העת "קמה", כתב-עת עצמאי חדש שנוצר על-ידי מיכל סבר וקורל דביר, המוקדש כולו לאמנות והגות נשית-ישראלית-עכשווית. כל גליון מציב שאלת-על אחת, המבקשת לאתגר את רעיון "האישה" ואת האופן בו אנחנו חוות אותו כיום. באמצעות טקסטים ועבודות חזותיות, היוצרות והקוראות מוזמנות לשאול, לחקור, להתהוות ובעיקר – להישאר בתוך השאלות, מבלי לחפש הגדרות ותשובות ברורות. בגיליון החגיגי והראשון עולה השאלה – מי היא "אלה"? ובו אמניות מכלל התחומים מנסות לפענח את הצורך שלנו באלות, למצוא את האלות שבנינו, ואולי אפילו ליצור מיתוס חדש משלנו. הגיליון מהווה מרחב להתבוננות והתהוות, תהליך שלעולם לא מכוון לתשובה ברורה, אלא להתעוררות של שאלות דרך עבודות פיסול, מניפסט, שירה, ציור, סיפורת, רישום, צילום, דעה ועוד. אמניות משתתפות בתערוכה: חנאן אבו-חוסיין, מיה אגם, , מאי ג'רפי, כרמי דרור, רותם לבל, מרים כבסה, בתיה מלכא, רונית פורת, תמר קרוון, ליטל רובינשטיין, נעמה רוט, ניל וקארין רומנו, ישראלה שאער-מעודד, Anna Lann x PentHouss.
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים בעמוד הפייסבוק של בית העיר

פסטיבל:
מה? פסטיבל שכונה
מתי? 11.6-17.6
איפה? שכונת יד אליהו, ת"א
למה? אם יש משהו שלקחתי מהקורונה, זה הקהילתיות. פתאום גיליתי מחדש את השכונה (לאו דווקא שלי, אבל שכונה) ואת האנשים שבה. תושבי יד אליהו לקחו את זה צעד אחד קדימה וממש הרימו פסטיבל שלם בשכונה – מופעי פרפורמנס, הופעה של הקולות הצפים, יוסי מזרחי, תערוכות קבוצתיות, תיאטרון אקולוגי לילדים, הקרנות סרטים ושיחות עם היוצרים והאמנים. הפסטיבל נתמך על ידי מפעל הפיס המועצה לתרבות ואמנות, עיריית תל אביב אגף קהילה דרום – מרחב דרום מזרח ואגף התרבות והאמנויות
איפה נרשמים? כדאי להירשם מראש. כל הפרטים באתר הפסטיבל


תערוכה:
מה? המצור הגדול
מתי? 11.6-27.6
איפה? גלרית חנינא
למה? תערוכה קבוצתית חדשה של אמני הגלריה המציגים עבודות חדשות שנעשו במהלך תקופת סגר הקורונה. תהליכי היצירה, המתאפיינים פעמים רבות בעבודה מבודדת בסטודיו, קיבלו בחודשים אלו תפנית כפולה: מצד אחד, העולם כולו נסגר. אמנים המגיבים לסביבתם ושואבים השראה מהמציאות מצאו עצמם נוכח ארבעה קירות, ללא אפשרות לצאת אל העולם ולהתבונן עליו – אולי למעט דרך מהדורות החדשות שעסקו כולן בנושא אחד בלבד. מצד שני, חוקי הסגר והבידוד החברתי הפכו דווקא את זמן העבודה הפנימי והמסוגר בסטודיו למקום של מפלט, של שחרור ושל התאווררות מן היומיום הביתי. העבודות המוצגות הן תוצרים של התקופה הייחודית והמאתגרת הזו, בה כל אמן ואמנית נדרשו להתכנס אל תוך עצמם פנימה, לסגל לעצמם אופני התנהלות חדשים וליצור מתוך אוירה של חוסר ודאות. משתתפים: ורד אהרונוביץ', יונתן הירשפלד, יקיר שגב, מיה ורעות אסימיני-פלדמן, מיכאל יגודין, נטע בכרך, ענבל מארי כהן, ענבר פרים, ציקי אייזנברג, ראומה זוהר חיות, רון וינטר, שיראל ספרא, שירה גפשטיין מושקוביץ, שירה ריימן. אוצרת: הגר רבן
איפה נרשמים? הכניסה לגלריה תתאפשר בקבוצות קטנות בלבד ולכן כדאי להירשם מראש. כל הפרטים באיוונט בפייסבוק

תערוכה:
מה? המופע החסר – געגועים להופעות חיות
מתי? 10.6-16.3
איפה? בארבי, רח' קיבוץ גלויות 52, תל אביב
למה? אני מתגעגעת להופעות. באמת שאין דבר שהיה חסר לי יותר בזמן הקורונה מהתחושה הזו של הופעה, קהל ששר בקולי קולות, אנשים שמתרגשים ומוזיקה שעוטפת את הכל. אני גם מתגעגעת לבארבי. לשנדליר המאובק, לסולם ההוא שתקוע ליד הבר, לשאול שמסתבר שרבים חשבו עד המחאה שהוא הדור-מן. אז נצטרך להמתין עוד קצת (מקווה שבאמת רק קצת), בינתיים הבארבי הפך למעין גלריה, עם תערוכת צילומים של אורית פניני (זה הזמן להודות שאני מתה עליה ועל הצילומים שלה) מתוך ההופעות ה-הו כה רבות שצילמה ובאוצרות של אריאלה מזרחי (ובכן, כן…)
איפה נרשמים? פשוט באים. כל הפרטים באיוונט בפייסבוק

ושיר אחרון לפוסט זה? קדימה!
בתקופה האחרונה שגיא צורף לוקח נאומים אייקונים, כאלה שכולנו זוכרים מהם איזה משפט או שניים ומעביר אותם דרך צלילים חדשים. כולם נאומים חשובים, כולם נאומים עם מסר חזק, אבל אם נודה באמת, לרוב אנחנו לא מתעמקים. הצלילים הופכים את הנאומים לשירה כמעט. אפשר פתאום לרקוד אותם. בימים כאלה, כשיש יותר מדי נאומי הפחדה ופחות מדי נאומי הנעה לפעולה, זה גרם לי לקרוא את הנאומים, להתחבר שוב לרצון בתקווה או שינוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *