תשע"ט – סיכום שנה

אני נמנעת מסיכומי שנה. ברור לי שאשכח מישהו, שאזכר פתאום אחרי שכבר אפרסם את הפוסט ואז ארגיש פספוס. אבל השנה היו כל כך הרבה דברים טובים. וואו כמה דברים טובים היו!
האמת שמה שהניע אותי לכתוב ולחרוג מהרגלי היה משהו קצר שקראתי בפיד שלי – לא בטוחה אם זה היה פוסט של מישהו או ציטוט מתוך כתבה, אבל נאמר שם שהשנה הייתה מעט מאוד מוזיקה שראוי לכתוב עליה. ואני אומרת… הייתה מוזיקה מצויינת.
אז כבר מתנצלת מראש – אם שכחתי מישהו. אני מתנצלת. ועכשיו אפשר ממש להתחיל
נתחיל באלבומים. יצאו לא מעט, אבל מופרעי קשב שהפכנו להיות, יש מעט אלבומים שאני ממש שומעת מהשיר הראשון ועד השיר האחרון. כאלה שאני אוהבת כיצירה שלמה א
חת.

רביד פלוטניק, ועכשיו לחלק האמנותי – האלבום הכי מושמע אצלי בפלייליסט. אם היה מדובר באלבום פיזי (ויניל) הוא בטח כבר היה שחוק ושרוט. היצירה הטובה ביותר של פלוטניק עד כה. השיל מעצמו את שם הבמה, ועל הדרך כמה שכבות הגנה (או לפחות ככה זה מרגיש). יש שם את אותם המרכיבים שהיו באלבום הקודם, אבל משהו יותר בשל. שלם. עגול. יש בו את כל מה שצריך. ואלוהים אדירים שמישהו יביא לי שווארמה ויאהב אותי כמו בשיר הזה. תקשיבו לאלבום המלא!

אלון לוטרינגר,Ground – יצא לעולם ממש רגע לפני שנגמרה השנה, וכמה טוב שהוא כאן. חיכיתי לאלבום של לוטרינגר די הרבה זמן. זה לא שידעתי מה הולך להיות בו. לא היו לי מקורות מתוך האולפנים, אבל לוטרינגר הוא אחד הכשרונות הגדולים שיש לנו פה והאלבום שלו הוא עוד הוכחה לכך. בחיי שזה אלבום מרגש, אלבום שצריך לקחת את הזמן ולהקשיב לו באמת – יש בו עומק והצלילה אליו כל כך נעימה. תקשיבו לאלבום המלא

דניאל רובין, הסיפור בגדול – השירים באלבום הזה תפסו אותי לא מוכנה. הם באו (מטאפורית) בדיוק כשהייתי בזמן של תהיות עם עצמי ובדרך לא דרך חידדו לי כמה דברים. זה לא שהדברים היו קשורים אחד בשני, אבל דניאל רובין בקולה הנעים, במילים, הצליחה לגרום לי להתיישב רגע ולחשוב. יש פרופורציות באלבום, יש כנות גדולה מאוד. הוא נוגע בנימים חשופים, אבל מתעקש לעשות את זה בנועם שרק גורם לרצות עוד. תקשיבו לאלבום המלא

יקיר הלל, אגדה – אני כותבת על זה לא מעט בהמלצות שלי – אני אוהבת שירים שגורמים להרגיש כאילו אני יוצאת עם היוצר למסע. אני רואה צלילים כאילו היו תמונות. יוצרת לעצמי סוג של קליפ בראש ומביימת אותו (אולי מצאתי את הייעוד שלי?), ויקיר מצליח לגרום לי לצאת ללא מעט מסעות במקומות שלא הייתי בהם כלל. השיר שתפס אותי במיוחד ולא הרפה הוא 'האביב חזר'. הלחן של הלל למילים של ענבר ורד, כל כך מדיוק עד שאני ממש מריחה את היסמין ואת ריח הים המלוח. תקשיבו לאלבום המלא

רחל ירון, פעם ביום – אני שונאת כשאומרים על מישהו שהוא כותב אינטילגנטי, ולמרות שניסיתי להימנע מההגדרה הזו (סליחה רחל) אני אשתמש בה. מדובר ביצירה חכמה, רגישה, נקייה. אני שמחה שהיא מלווה אותי השנה. לפעמים כל מה שצריך זה קצת רחל ירון בנשמה כדי לעבור את השבוע טוב יותר. תקשיבו לאלבום המלא

והיו גם שירים מעולים שיצאו במהלך השנה האחרונה. לא כולם היו חלק מאלבום. חלקם יצאו לאור לבדם בעולם, חלקם היו מרכיב בתוך אלבום. אלה הם השירים שכיכבו בפלייליסט שלי השנה:

שי צברי, זוהר – זה לא סוד שאני מתרגשת כל פעם מחדש משי צברי. בכל צליל שהוא מפיק אני נפעמת. באמת (מתנצלת על הפאתוס). גם 'זוהר', שהוא שיתוף פעולה של צברי עם דודו טסה (שעוד מעט יופיע פה ברשימה) הוא רגש אחד גדול ושלם.


נגה ארז ואקו, Chin Chin – אוף! כמה סטייל! נגה ארז ואקו זה אחד השילובים המעניינים שהיו לי בפלייליסט השנה. אני אוהבת כל אחת מהן בנפרד ומקשיבה להן באדיקות, אבל בחיי שלא חשבתי שהשילוב שלהן יהיה כל כך משובח. אתם מרגישים שאתם צריכים לזוז קצת? לנוע בחדר כאילו אתם ביקום אחר? שימו אותם בפול ווליום. השכנים גם צריכים ליהנות מצלילים כאלה.

המסך הלבן, מאמי – אני מודה שמבחינתי קודם הגיע הקליפ ורק אח"כ הקשבתי לשיר. הסגול-נאון הזה שעוטף אותו ביצבץ לי בפיד והייתי חייבת להבין מה קורה פה – משהו בין מלהולנד דרייב וטווין פיקס. והשיר… תנועת כתפיים איטית, עיניים עצומות וזמזום לאורך כל השיר.

דודו טסה, כמה לב – אם הייתי יכולה, הייתי כותבת מגילות על טסה. 'כמה לב' הוא לא רק השם של השיר. הוא האמירה כולה. השילוב עם זהבה בן מדוייק. המילים מדוייקות. הכל במקום שהוא צריך להיות כדי להפעיל את הרגש והמחשבה.

דיקלה, שבועיים – כמה שאני אוהבת את דיקלה. הכל פשוט, אבל שום דבר לא פשוט בכלל. כמה כאב יש בקול שלה, כמה עוצמה, כמה אהבה. תיאור מצב כל כך יום-יומי, ששום דבר לא רגיל בו.

Age is a box , הר – אם אני לא טועה זה השיר היחיד בעברית של ההרכב. הפעם הראשונה ששמעתי אותו הייתה בערב קפסולה די קסום, ומאז הוא מלווה אותי באותו הקסם. שיר מעגלי, צליל רודף צליל. קצת מדיטיבי וכל כך נעים

דניאל דור, when all is gone – זה לא השיר הראשון שתפס אותי אצל דניאל דור, אבל בפעם השנייה שהקשבתי לו בלייב בהופעה הכל התהפך. הוא כאילו צמח מהבמה אלי. צריך יותר שירים של דניאל דור ביקום והשנה זה יקרה!


Sun tailor (ארנון נאור) – ארנון נאור הוציא השנה שני שירים טובים. הראשון סימן את החזרה שלו לאחר היעדרות ארוכה מדי (לטעמי) והשני שיתוף פעולה מצויין עם Saz (סאמח זאקוט).

רות דנון, משהו מתקרב – המשפט שמלווה אותי ולא מרפה מאז שיצא השיר 'משהו מתקרב' הוא: "חדי העין יוכלו להבחין בעננת אבק דק מתרוממת במרחק". יש בו משהו נבואי, מאיים מצד אחד אבל לא מאוד. מספיק כדי שאתעורר ואפקח עיניים. מקרב אותי לחדות הראייה הנדרשת במצבים נדרשים.

WC, סליק – אין מספיק שירים פוליטים. אולי זו איזה אידאליזציה לעבר, אבל נראה שפעם היה פה הרבה יותר ביקורת, יותר אמירה נחרצת. יכול להיות שזה הצטמצם לבודדים? בכל מקרה, טוב שיש אותם בנוף שלנו. הם נדרשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *