השנה יקראו לאולם על שם מייקל

פלג עדיין נשאר פלג…
בואו נתחיל מהסוף: אני הרוסה על מייקל.
הרוסה על יסמיניש, ועל פלג. על רבקה, ועל טוטה. בואו… אני מאוהבת בסתר בדובי.
תנו לי לפשט את הדברים: אתם חייבים לעצמכם את מייקל ברקע (תיכף תבינו גם איפה ומתי).
 ועכשיו נחזור להתחלה:
בשבוע הבא הופכת הצגת הקאלט "מייקל" לסדרת טלויזיה ביס. יש בזה משהו מאוד מפחיד ומרגש בו זמנית עבור מי שעוקבת אחר ההצגה כבר כמה שנים – פתאום כולם יכירו אותם.
אמנם "מייקל" כבר מזמן לא סוד שמור, אבל, אבל בזכות הקהל שמגיע שוב ושוב, צוחק בקול מהבדיחות ומדקלם את הטקסטים, יש תמיד תחושה שהצופים הם קליקה סגורה ומיוחדת.

סליחה על האיכות. זה טרם הימים של מצלמות איכותיות בניידים

השנה יקראו לאולם על שם מייקל
מייקל מת. הוא מת מזמן. לא ברור מתי ולמה. זה גם לא משנה. העובדה שהוא לא איתנו, מאלצת להיפגש ולהתאחד גם אם אין בזה שום הגיון. כלומר, כך זה צריך להיות אם תשאלו את רבקה (אמא שלו) ואת דובי (הדוד). עכשיו, אני לא יודעת איך זה במשפחה שלכם, אבל אירועים כמו אזכרות או חגים, יוצרים המון לחצים ומתח. סביב הסאגה הזו נוצרות גם המון סיטואציות כואבות כך כך ומוגזמות כל כך, שהן פשוט מצחיקות.

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה"
זה מאתגר לעבור מהצגה, קצובה בזמן ובמקום, לסדרה. יש המון סיטואציות והתרחשויות שצריך להציף. מי שגם מכיר את ההצגה יודע שלמרות שהעלילה קבועה מראש, אין לדעת איך הערב יתפתח. אין לדעת מה יקרה ומה ישתבש.רגע ללפני שהתחיל הפרק הראשון, התחלתי לחשוש. מה אם זה לא יהיה טוב? מה אם פתאום לא אצחק?

בסוף בכיתי. בכיתי מצחוק. יסמיניש, אחות של מייקל, קיבלה פתאום מימד אחר. אמיתי יותר. היו ממש רגעים שראיתי את עצמי או את האחיות שלי בתוכה – סצינה בה רבקה ויסמיניש בקניות, שלא הולכות חלק בלשון המעטה, ויסמיניש מטיחה בה את כל הדברים שכל ילדה מתבגרת אומרת (אמא, אם את קוראת את זה אני מצטערת. אבל ככה בדיוק הרגשתי בתא המדידה בקניון). הריקוד המגושם מול המראה כשדובי רק רוצה לראות חדשות. פלג הנבוך שמגיע לבית של מייקל ונאלץ לשבת עם כולם בסלון. טוטה, הדודה, שהיא הדבר הכי מצחיק שיש אם מקשיבים לדברים שהיא אומרת ברומנית. דובי שמתערב בכל דבר. ורבקה… רבקה שרק רוצה שכולם יגיעו לטקס ויזכרו את הבן שלה. לא משנה בכלל שיש דברים הרבה יותר חשובים לזכור. הכל הרבה יותר קיצוני, יותר שטותי וכל כך מצחיק.
כבר 11 שנים שההצגה רצה על הבמות ואני חייבת להגיד, זו לא הייתה הצגה אף פעם. זה היה טקס אזכרה אינטימי, בדיוק כמו שאני צופה שזו לא תהיה סדרה. זה יהיה אירוע משפחתי שכולם יקחו בו חלק.

תכירו את המשפחה, או יותר נכון, שלב הקרדיטים כי ממש מגיע להם
שחקנים: אבי דנגור, הילה גולדנברג, מיטל רז, נטליה פאוסט, נדב הולנדר.
שחקן אורח: אסי כהן
יוצרים ותסריטאים: אבי דנגור, הילה גולדנברג, מיטל רז, נטליה פאוסט, נדב הולנדר, איתי ויזר, מויש גולדברג
תסריטאי ראשי: מויש גולדברג
במאים: מויש גולדברג, איתי ויזר
צילום: יניב לינטון
עריכה: איתי אוניק, נטע דבורקיס
מוזיקה מקורית: נדב הולנדר
מפיקה: מריה פלדמן
בינג' לילי ביום שבת (8.9) ובכל יום חמישי (החל מ-13.9), 22:00, יס קומדי

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *