רוח נעורים

בזמן האחרון אני מתעסקת הרבה בזכרון.
אני בחורה נוסטלגית, זה ידוע, אבל מסיבה שאשמור לעצמי, בחודשים האחרונים אני בודקת שוב ושוב תחושות ורגשות שעלו בי בתקופות שונות בחיים.
 אני נזכרת בחופשים שבמזכרת בתיה: את הפריצה לבריכה בלילה, את ההליכה לאורכה של כל המושבה כדי לחפש משהו מסעיר, כשבדרך אוספים אנשים לטיול, את הלילות הארוכים שהיינו עושים מחוץ למתנ"ס.
אני נזכרת בתיכון: בימים שהיינו נפגשים כל החבר'ה בגינה הציבורית ומעשנים בהיחבא, את ההברזות לחוף באשדוד, את הלילות הארוכים שהיינו עושים אצל לילך בבית.
אני נזכרת בגרעין: את היקיצה המוקדמת כדי לעבוד בקיבוץ, את ההתאהבויות הראשונות, את הלילות הארוכים שהיינו עושים בסלון המשותף במעוז חיים.

אני נזכרת בצבא ובדירה הראשונה שלי בתל אביב. בתואר הראשון, בתואר השני. נזכרת ב-מ' שגרם לי להרגיש הכי יפה בעולם, ב-י' שגרם לי להבין מה זה שברון לב כמו בספרים וב-ש' שגרם לי להבין שככה אני רוצה שהזוגיות שלי תהיה (למרות שזה כבר יקרה בלעדיו).

בכל התקופות האלה, ובמיוחד בתקופת ההתבגרות שלי, תמיד יש מוזיקה שמלווה את האירועים. אני ממש יכולה לתאר את הסיטואציה לפרטי פרטים עם שיר תקופתי שמלווה את זה. כאילו הייתי חלק מסרט התבגרות של שנות ה-90.
מסתבר שזה לא סתם. יש סיבה. מחקר שבדק את הקשר בין מוזיקה לזכרון של פרופ' דיויד יורון מאוניברסיטת אוהיו מצא שאנשים זוכרים במיוחד את השנים שבין גיל 12 ל-22. אמנם זה קורה גם בלי קשר למוזיקה, אבל אין ספק שיש לה חלק משמעותי. היא מעוררת זכרונות, היא מעצימה רגשות. היא שם כדי לקבע את כל מה שחשוב ביקום הזה. אם תשאלו חברים שלכם איזו להקה הם הכי אוהבים, סביר להניח שהם יציינו את הלהקה שליוותה אותם בתקופה הזו.
אז רגע לפני שאני מספרת על הלהקות שלי, שאלתי על הלהקות שלכם. זה מה שיצא<<הפלייליסט המושלם לנעורים>>

איזה להקות ליוו אותי?
אביב גפן:
גיל ההתבגרות הוא גיל קשה. ילדה טובה מזכרת בתיה, נוער העובד, מועצת נוער ארצית, תזמורת עירונית עם סקספון. ועדיין… מחפשת הרפתקאות.
אביב גפן היה זה שאמר לנו שהכל בסדר – אפשר למרוד, אפשר לצרוח, אפשר להיות שונה גם אם אתה הכי דומה לכולם. רועי (החבר הסודי שלי בגיל 14) ואני היינו מעבירים שיחות ליליות ארוכות. בסוף כל שיחה היינו מקדישים אחד לשני שיר אחד של אביב. כי אם אין דרמה במערכת יחסים של בני 14, בואו נייצר כזו…

שב"ק ס':
למרות שהייתי ילדת חוץ שכזו, תמיד מסתובבת בין המתנ"ס לבריכה, לדשא הגדול, לא הפסדתי אף תכנית של עסק שחור. קיץ, החלון פתוח, קוואמי, תאני ואני. מה צריך יותר מזה?
ככה גיליתי את שב"ק ס ואת מגדל המים ביבנה.

מרסדס בנד:
גרעין נח"ל. קיבוץ. מחנה 80. ויתרתי על האיחזות, אבל גרעין זה גרעין ונח"ל זה נח"ל. פתאום החבר'ה הירושלמים מכירים לנו חבורה צעירה שרוצה להצליח. זה לא הדג נחש. ככה אנחנו נגררים ממקום למקום. קהל כמעט יחיד אבל שבוי. פאנק על הבמה ואיש ששר עם חליפה. מרסדס בנד היו הלהקה של מחזור ר"ה. זר לא יבין…

 אריק איינשטיין:
אין לו גיל. מלווה אותי מילדות ועד היום. אין פלייליסט שהוא לא משתלב בו. כל יום מגלה משהו חדש. מתרגשת מהשירים שלו כאילו שומעת אותם בפעם הראשונה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *