הפלייליסט של הגר לוי

את הגר לוי הכרתי במקרה.
נשבר לי הלב מבחור פעמיים. בפעם הראשונה כשהבנתי שזה לא יתקדם לשום מקום ובפעם השנייה, אחרי חודש, כשהוא התקשר להגיד שהוא אוהב אותי אבל כבר בזוגיות אחרת עם בחורה, בה הוא מאוהב אפילו יותר.
כדי להתעודד, הלכתי להופעה של מאיה יוהנה. ואז… עלתה לבמה הגר ושרה שיר שנכתב עלי, מבלי שהיא בכלל מודעת – you must have a woman.
כשירדה מהבמה היא התיישבה במקרה לידי וקצת התנפלתי עליה בשאלות (הלוואי שהיא לא זוכרת את האירוע). מאז… מאז אני שבויה שלה. מאז בכל שיר שלה אני מוצאת את עצמי.
איזה מזל שהיא עשתה לי פלייליסט מושלם כזה… במיוחד בשבילי. במיוחד בשביל יום האישה. במיוחד לכבוד ההופעה של במחווה לנינה סימון.

Four women – שיר ה-מחאה ה-נשי ה-מיתולוגי הגדול מכולם
על השיר הזה נכתב כבר כל כך הרבה שאני מרגישה שהכי נכון להתהלך סביבו בשקט וביראה, כמו במן טקס דתי-קדום. לא חשבתי לרגע לבצעו במחווה שאנחנו מעלים כי הנושא הכל-כך רגיש של סבל נשים שחורות, של שעבוד – והאופן שבו סימון משרטטת את הסבל הזה בכל כך מעט מילים – הולם ומותיר את המאזינ/ה המומים. כאישה לא-שחורה, אני משתחווה בפני השיר הזה בשקט.

Tori Amos – Muhammad My Friend – כי נשים יביאו את השלום…?
אחד האלבומים הפמיניסטיים החשובים בעשורים האחרונים שייך, כמובן, לטורי איימוס – כוהנת אש עכשווית שהכניסה את המיתולוגיה לפופ/רוק בצורה חסרת תקדים. אלבום הקאלט, שהתעקשה להפיק בעצמה לאחר שהתפצלה ממפיקה ובן זוגה אריק רוסי בשני האלבומים הראשונים, היווה מבחוץ פנימה מסע ארוך, פתלתל ועשיר בין תת המודע, הרי געש בהוואי (פלה היא אלת הגעש) וכנסיות באירלנד. טורי קופצת ראש לתוך הארכיטיפים הענקיים של מגדר ודת בלי פחד והתוצאה מנערת את יסודות הגוף מבפנים- ״You’ve never seen fire until you’ve seen pele blow״.

Bjork – Blissing me – התאהבות עכשווית ב- mp3
איך? איך היא עושה את זה? הסינגל הזה מתוך אלבומה האחרון גורם לפרפורי לב נדירים. ביורק עדין מחוברת לצינורי ההשראה של היקום ומביאה את זה איכשהו הכי ׳פרש׳ שאפשר. תמיד חושנית, כאן היא מגיעה לגבהים חדשים ומאד לא מופשטים – all of my mouth was kissing him – ומחזירה את הסומק והדם לאן שהם צריכים להגיע. נפש, ביולוגיה, טכנולוגיה; ביורק קושרת את הכל בחומר שטרם הומצא לו שם.

Laura Veirs – Don’t lose yourself – נערת-פרא שהזמן לא נוגע בה
מה שאני כל כך אוהבת בלורה ווירז הוא השילוב בין עומק לקלילות, שילוב נדיר מאד בכל האמנויות. בקול נער(ת)י הנעדר ליריות ׳נשית׳ כלשהי, ווירז מרגשת בבלתי אמצעיות הזו – כאילו נשארה מרחפת באיזור הזמן המופלא של נערות טובה ובטוחה. הטקסטים שלה באלבום הזה, Saltbreakers, מחלחלים בעדינות אך בבטחה, רכובים על גבי גלים מלודיים קסומים. היא מתחילה לשיר ואני מיד איתה – במקום ילדי, ירוק, קדום – בו החופש נגיש.

Fiona Apple – The child is gone – I’m tryin’ to find a place I belong
כשנחשפתי בגיל 16 לאלבום Tidal של פיונה אפל –החיים נחלקו מיד ללפני ואחרי. לא נכביר במילים על אלבום הבכורה המופתי; אך שיר אחד מתוכו כן הרים בי ראש השבוע וקרא להיכלל ברשימה זו. בניגוד כואב, עמוק וכחול ללורה ווירס, פיונה נשמעת כנשמה עתיקה כלואה בגוף צעיר – וכך היא מחפשת ומנווטת את דרכה בעולם –I’m a stranger to myself”. קול קטיפה שבור-לב מהמצולות קורא לשקוע איתה יחד לחפש אחרי הילדה הנעלמת. כל כך הרבה כאב עטוף בכל כך הרבה יופי – זו המתנה שהיא פיונה אפל לכל הנשים והאנשים.

וכמובן… אי אפשר בלי הקליפ החדש שלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *