השבת של בית אבי חי

פעם, לפני המון שנים, בימים אחרים לגמרי, כתבתי על המסורת המשפחתית שלי בחגים. הטריגר לזה היה העובדה שלא קראנו את ההגדה בפסח ואני הרגשתי שאין לנו מסורת. התחלתי לחקור קצת וגיליתי שדווקא יש לנו מסורת. יש לנו מסורת של פסח ושל יום כיפור, יש לנו מסורות של ימי הולדת ושל שבת. אנשים התחילו לשלוח לי סיפורים על המסורת שלהם. פתאום היו סביבי המון מסורות מעוררות השראה. כל אחת מיוחדת ויחידה.

למה אני מספרת לכם את זה? כי השבוע קראתי שבית אבי חי, פותח במסורת חדשה משלו. שערי הבית המיוחד הזה, יפתחו לסדרה תרבותית חדשה בימי שבת (שישי בערב, שבת בערב, ובהמשך גם בשבת בבוקר כל המשפחה) ויהיו למקום מפגש של כולם עם אירועים חינמיים שומרי שבת של סעודות שישי, שירה ופיוטים, אירועי מוזיקה. ובשומרי שבת, הכוונה שהכל יהיה בלתי אמצעי, ללא הגברה או חשמל ובחינם.
לכבוד המאורע ולחיי המסורת, הנה כמה מעניינים שמספרים על השבת שלהם

המוזיקאית נטע אלקיים: "כל השבוע אני מצפה שהשבת תגיע כדי שאוכל להפסיק להיכנס לפייסבוק ולאינסטגרם ולהתחיל לעלעל בדפים אמיתיים, פיזיים. זה הזמן היחיד שלי לקרוא, בין שזה ספר ובין שזאת פרשת השבוע, לשיר אום כולתום מספר שיש לי, להתענג על כל מיני ספרים ממדף הספרים שלי ולגלוש בהם במקום בגוגל. שבת מבחינתי זה האפשרות לנטרל לרגע אחד את הכוח האנושי מהנפש שלו. פתאום התחושה שכל ההישגים האנושיים נהיים אפסיים לעומת הגדלות האלוקית, כל ההמצאות הטכנולוגיות נעלמות, המסכים והטלפונים כבויים, וזה רק אתה ובורא עולם. השבת מזכירה לנו שאנחנו יצורים חיים עם מגבלות פיזיות. אני שומרת שבת לפי המדדים שלי, אם כי לפעמים יש חריגות, והמסורת נעשית חזקה יותר מדל"ת אמות הלכה. השבת בשבילי זה מנוחה, הסיר של החמין שמבעבע על הפלטה, נרות, סעודה ושולחן ערוך. אלו אולי קלישאות, אבל בבית שגדלתי בו לאוכל בשבת היה תפקיד בעל משמעות. בארוחות שבת היתה כמות אוכל מטורפת, וכדי שנוכל להשתלט על הכול, היינו שרים פיוטים בין המנות כדי לצבור רעב".

המשורר רועי חסן: "יש לי כמה ריטואלים קבועים של שבת. בשישי, עוד לפני השבת, אני מפנה את היום, מבשל ומנקה את הבית. אשתי עובדת בימי שישי, אז אני הוא זה שמכין את הבית לשבת. אני אוהב להשאיר את הבת שלי בבית בשישי ולא לקחת אותה לגן, וככה היא איתי בבישולים ובניקיונות. בחורפים אני לרוב נוהג ללכת לבית הכנסת בשישי בערב, ובקיצים – פחות, כי אז אני הולך לרוב לשחק כדורסל עם חברי ילדות שלי בחדרה ולהוציא קצת אגרסיות ואנרגיות שאגרתי במהלך השבוע. לאחרונה, מאז שנהפכתי לטבעוני, ייסדתי מסורת חדשה של שישי, שהיא לבשל דג מרוקאי בלי דג, כלומר, שמים בסיר את כל הדברים הטובים, רק בלי הדגים עצמם. אני מכין את זה נוסף על האוכל לאשתי ולילדה ופשוט יורד על הסיר לבד עם חלה. זה תענוג. הייתי אומר שאנחנו משפחה שומרת מסורת אבל לא שומרת שבת בכלל. אנחנו עושים קידוש מאז שהילדה נולדה, ואשתי מדליקה איתה נרות. בשבתות אנחנו תמיד שלושתנו ביחד, אלא אם כן נכנסים לתמונה אחד משני הפנצ'רים שנקראים ליברפול והפועל תל אביב, שתי קבוצות כדורגל שאם הן משחקות בשבת, אז אני חייב לעצור הכול ולצפות. אני בנאדם שמחכה לשבת כל השבוע, כבר מיום ראשון, האמת, כי אין עוד יום בשבוע שבו יש לי את החופש להיזרק. אני מקפיד לא לעבוד בשבתות לעולם, ובעיקר לבלות את כל היום בחיק המשפחה".

המוזיקאי מארק אליהו טעם והתנסה בחייו בחווית השבת של כמה עדות שונות. אליהו נולד בדגאסטן שבהרי הקווקז ועלה לארץ עם משפחתו בגיל שבע. בילדותו מצא את עצמו הולך בעקבות אביו לבתי כנסת של מרוקאים, פרסים, אשכנזים, תימנים וחב"דניקים.
"השבת מתקשרת אצלי קודם כול עם קהילה ועם קהילתיות", הוא מספר, "והקהילתיות הזאת מתקשרת לי עם שירה קבוצתית של פיוטים. השבת מבחינתי היא זמן ליהנות מהפירות של עמל השבוע, זמן לעצור את מרוץ החיים, להתחבר למה שחשוב באמת – למרכז הפנימי, לשורש, שאצל כל אדם הוא אחר. במקרה שלי השורש הוא המשפחה, היכולת לנוח, לעשות זום אאוט מהיום יום ולהסתכל על החיים בפרספקטיבה. אני בן אדם שחי את הרגע במהלך השבוע ולא חושב על השבת או מצפה לה, אבל פתאום, כשהיא מגיעה, זה עונג גדול".

המוזיקאי ארקדי דוכין: " במהלך השבוע אני נשאב לעבודה, סוג של שוכח מהחיים ומתנתק מהמשפחה. במובן הזה, השבת ממש נחוצה לי בחיים. שבת מבחינתי זה להבדיל בין קודש לחול, כי אני מאמין שמאחורי הדבר התנ"כי הזה בכל זאת עומד היגיון רוחני גדול. אני לא חרדי או משהו, ולמרות זאת אני לא עובד בשבת ולא מופיע בכלל. אני אוהב בשבתות לנוח בבית עם המשפחה או לשתות קפה איפה שהוא, אבל העניין הוא שאני לא תמיד יודע איך לצאת מהרביצה במיטה בשבת בבוקר. נגיד, לפעמים יוצא שאנחנו מתכננים לצאת בעשר בבוקר לטיול, ובסוף יוצאים רק בחמש אחר הצהריים. יש כבדות משונה שהיא לא תמיד כיפית".

הדרשן והחזן דוד מנחם: "חשיבותה של השבת – שהיא משמשת הפוגה ומנוחה לאחר שישה ימי עבודה. תכלית כל הבריאה היא יום השבת, ולא סתם זהו היום המסכם של השבוע ולא היום הפותח של השבוע. חכמים אומרים שהעולם הבא הוא השבת של האנושות, ולכל אחד יש את השבת שלו שבה הוא פוגש את היהודי הפנימי שלו, שובת ממלאכה ומבין שזהותו אינה מושתתת על מה שהוא מייצר ושגם אם יניח את המחשב והטלפון הנייד ואת הקריירה ויתבונן פנימה, זהותו תישאר איתנה. השבת מבחינתי זה המקום שבו הקודש והחול מתחברים ולא עוינים זה את זה ולא מצויים במתיחות. חכמים אמרו שיש נשמה יתרה בשבת, ואנחנו יודעים שיש גם אכילה יתרה בשבת, אז זו דוגמה נהדרת לחיבור בין גוף לנשמה ובין קודש לחול, בין הטבע למוסר. הטבע זה העולם שבו אנחנו פועלים, והמוסר הוא מה שנמצא מעל הטבע ונותן לו את איכויותיו. ככה היה בימי הבריאה – הקב"ה ברא את הטבע בשישה ימים, ורק ביום השביעי ברא את הקדושה, את המוסר שנמצא מעל הטבע ונותן לו את משמעותו".

המוזיקאית והשחקנית לירז צ'רכי: " ארוחת השבת היא אולי האייקון הכי מובהק של השבת היהודית, ונראה שאם צריך לבחור פריים אחד שמייצג שבת, יהיה מדובר במשפחה שמסבה סביב שולחן עם חלה ונרות. "יש לי שכנים דתיים, ויוצא לי לראות את הארוחות שישי שלהם דרך החלון. יש בזה קסם גדול. אני אמנם לא דתייה, אבל קידוש וארוחה בשישי זה דבר שאני והמשפחה שלי עושים", צ'רכי אומרת. "יש משהו יפה כל כך בשבת, שאני לא מוכנה לוותר עליו: הקידוש, אפיית החלה – כל הדברים האלה חשובים לי מאוד, וגם כשאני מתה מעייפות ורוצה לישון בצהריים, אני לא מוותרת עליהם. קורה לפעמים שיש לי שתי הצגות בשישי שבגללן אני לא מספיקה להתכונן לשבת, וזה חסר לי מאוד. אני ובן זוגי לרוב עובדים במוצאי שבת, אבל משתדלים לא לעבוד בשבת בכלל ולהקדיש אותה למשפחה בלבד".

חברת הכנסת שרן השכל (ליכוד): "יוצא לי לבלות לא אחת שבתות בחו"ל, מה שמותיר אותי בתחושה מבלבלת. האמת שזה לא קל, כי אני מחכה למנוחה ולמשפחתיות של השבת, וקשה לוותר על זה. הייתי עכשיו שבועיים בצפון אמריקה, ולא באמת יכולתי לעצור הכול ולא לעבוד בשבת, וזה היה מוזר וחסר לי. מצד שני, דווקא בחו"ל יוצא לי ללכת לבית כנסת מדי פעם בשישי בערב, מה שפחות קורה בארץ. זה פשוט כי בישראל אתה חי את הקהילה היהודית 24/7, והיהדות היא מסביבך כל הזמן, אבל בחו"ל אתה מרוחק מזה, ולכן שם, פתאום את מרגישה שבית הכנסת נחוץ. שבתות אצלי זה יום שאני מקדישה למשפחה ולחברים – עושים ארוחת שישי עם קידוש, וביום שבת עצמו אני אוהבת לנסוע עם בעלי לטייל בצפון ולפעמים נשארת בבית ומכינה חמין או משהו אחר לארוחת צהריים. שבת זה יום שאני לגמרי מצפה לו כל השבוע. ברור".

הרבנית הדסה פרומן – לפני ארבע וחצי שנים נפטר בעלה, הרב מנחם פרומן. "השבת, ברמה המשפחתית, התפרקה לי מאז שהוא נפטר", מספרת פרומן, "יש שורה בשיר של זלדה שאומרת 'להדליק נרות בכל העולמות', ואני חושבת על השורה הזאת בכל שבת כשאני נמצאת עם ילד או ילדה שלי בבית שלהם עם המשפחה שלהם. כלומר, השבת מבחינתי איבדה את המקום שלה במרחב הפיזי. האובדן של בעלי מתחבר לי מאוד לחוויית השבת, כי נהגנו שנינו ללמוד יחד בימי חול, אבל בשבת התרכזנו בהוויה. מאז שהוא לא איתי, הכול נהיה יותר מופשט ופחות מוחשי בשבתות. אפשר להגיד אז שיש קו פרשת מים של לפני ואחרי מותו בכל הקשור לחוויית השבת".

פנינה תמנו-שטה , חברת כנסת לשעבר ופעילה חברתית שעלתה לארץ מאתיופיה בגיל 3:"השבת היא הזדמנות להתחבר למסורת בת מאות שנים של משפחתה ושל שאר יהדות אתיופיה. השבת מבחינתי היא חזרה לשורשים ולאהבה של ההורים שלי לשבת הקדושה. אימא שלי לא מדברת על השבת, אלא עם השבת; היא ממש מתייחסת אליה כאל יצור חי. יש משהו חזק בידיעה שאני משמרת וממשיכה משהו עתיק וגדול ממני שמיליונים שימרו לאורך הדורות, כי צריך לזכור שהשבת היתה אחד הדברים המרכזיים ששמרו אותנו יהודים באתיופיה והבדילו אותנו מהגויים. השבת בבית שגדלתי בו היתה מלאת שמחה. היתה הקפדה על שמירת שבת, שההורים שלי דבקים בה עד היום, אבל היתה גם שמחה גדולה מאוד, נטולת חרדה ונטולת כפייה. זה מה שהכרתי בילדות. אז, בגיל 15, כשנשלחתי לפנימייה דתית, נתקלתי באווירה של כפייה ושל חרדה. השבת נחוותה שם על דרך השלילה, במובן של מה אסור לעשות, ולא על דרך החיוב, כמו שהכרתי מהבית. באמת התרחקתי מהדת ומשמירת מצוות למשך תקופה. מה שכן, לא הפסקתי להאמין באלוהים בשום שלב, והיה לי ברור שכשיהיו לי ילדים, אני אחזור לשמור שבת ולאהוב אותה בצורה שהכרתי מהבית. היום, השבת מבחינתי היא הזמן שבו אני משילה מעליי את היום יום ומאפשרת לעצמי להתחבר לילדים ולמשפחה בלי רעשי רקע. זה הזמן היחיד בשבוע שבו אני מאפשרת לעצמי לשים בצד את אשת הקריירה שבי ולהיות כל כולי אימא ואישה. השבת שלי היא מצד אחד שבת דתית, אבל בעיקר שבת נפשית ואישית – זמן להוריד הילוך ולהוקיר את הטוב בחיינו בתפילה".

באירוע הקרוב יתכנסו הזמר חנן בן ארי , הפייטן והמוזיקאי חכם דוד מנחם ואלישבע מזי"א מתיאטרון החאן למשתה פורימי עדליאדא בערב שישי, בסימן עצמה נשית, אסתר, זרש והמן הרשע. במוצ"ש יחברו צלילים ומילים לערב של מוזיקה והומור בהשתתפות ג'קי לוי, דניאל זמיר וחברי צוות הקאלט הקומי "קלבת שבת" , בספיישל פורים קורע. הכניסה והמשתה בערב שישי, כמו קודמו והבאים אחריו, ללא עלות על בסיס מקום פנוי בהרשמה מראש באתר (המקומות מוגבלים מאד), ובמוצ"ש בעלות של 60 ש"ח (או 30 לסטודנטים). שישי שבת 23-24.2, ח'-ט' באדר, 22:00.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *