הפלייליסט של נדב הולנדר

האמת? היה לי די ברור שכשאני אבקש מנדב לבנות איתי פלייליסט, יהיו שם שירים מעולים עם סיפורים טובים שילוו אותו!
רגע לפני שהוא משיק את אלבום הבכורה שלו, הוא מספר על שירים שהוא אוהב (וגם אני…). אז אם לא קראתם את ההמלצה שלי אתמול, תנו רגע קפיצה כדי לקבל את כל הפרטים. ונתראה ביום ג' בלבונטין! יהיה מעולה באמת…


Shuggie Otis- Sparkle City
לפני כמה שנים חברים חשפו באוזני באיזו נסיעה בצפון את האלבום של שוגי אוטיס inspiration information מ-74. האלבום הזה ששוגי מנגן בו ברוב הכלים הפך לי לחלוטין את הראש ועורר בי השראה עצומה. הוא כל כך על זמני וכל כך גרובי ומשמח, וזה די מדהים ששוגי היה בן 24 כשהקליט אותו, רגע לפני שבחר לקחת הפסקה תמוהה של עשרות שנים מעולם המוזיקה.

Harry Nilsson- One
בשנים האחרונות מצאתי לי גיבור מוזיקלי אהוב, שהוא יותר כמו חבר הכי טוב. למרבה הצער הוא כבר מזמן לא בחיים, אבל זה לא מפריע לנו ללכת יד ביד ימים שלמים. נילסון (שידוע בעיקר משיר הנושא של הסרט "קאובוי של חצות") ניהל קריירה מפותלת ולא קלה, שנא להופיע, התמחה בהרס עצמי והרבה להכשיל עצמו בשלל דרכים. אבל האלבומים המגוונים להפליא שלו, ובהם אינספור שירים מקוריים נהדרים וגרסאות כיסוי טובות לא פחות (without you למשל), מציגים קול מדהים ונפש אמנותית שלא היתה כמוה.

מתי כספי – להשתנות תמיד
כילד נהגתי לבהות ארוכות בצד האחורי של האלבום הראשון של מתי כספי, זה עם התמונות הקטנות מאולפן טריטון והרשימה הארוכה של הכלים שבהם הוא מנגן. אם אפשר להאשים מישהו בבחירה שלי לנגן באלבום הראשון שלי בכל כלי הריתן סקשן (גיטרות, בס, קלידים, תופים) זה ככל הנראה יהיה אותו. כספי עשה את זה כל כך טוב שגם למוזיקאים אחרים שעשו דברים דומים בחו"ל (סטיבי וונדר למשל) יש מה ללמוד ממנו.

כוורת – משה כן משה לא
אני לא יכול לחמוק מההשפעה העצומה של כוורת על חיי. אני משוכנע שמדובר בתופעה בינלאומית, בכמות כישרון שבשום מקרה אחר בהיסטוריה לא נדחסה אל תוך הרכב אחד. וכל מוזיקאי שאי פעם פירק את החומרים שמהם בנוי שיר ממוצע של כוורת (יש להם כזה דבר, שיר ממוצע?) יודע אילו כמויות נדירות של אינפורמציה מוזיקלית ושל וירטואוזיות נגינתית מצויות שם.

Chick Corea-Return To Forever
האלבומים שלו משנות ה-70 שינו את חיי, מילולית. גרמו לי לעזוב מסלול אחד ולתכנן עתיד מחדש. הסולואים שלו הושיבו אותי ליד הפסנתר וגרמו לי להתחיל לאלתר. האלבומים של Return to forever חילחלו אלי והשפיעו עלי כמו טריפ מוזיקלי מטשטש תודעה. לעתים אני מרגיש שבקצה כל משפט שאני מנגן בגיטרה או בפסנתר, יושב צ'יק קוריאה קטן עם מיני מוג או פנדר רודס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *